ב־1968 ניסה החוקר ספנסר סילבר בחברת 3M לפתח במיוחד, וקיבל בדיוק את ההפך: דבק שנדבק אבל אפשר להסיר ולהדביק שוב בלי לקרוע ובלי שאריות. הוא עצמו קרא לזה ״פתרון בלי בעיה״. מה קרה לו?
במשך כחמש שנים סילבר קידם את ההמצאה שלו בתוך החברה בלי שמישהו מצא לה שימוש ברור, וכינה זאת בעצמו "". רק כשעמית בשם , שהתעצבן מסימניות שנפלו לו מספר תווים, נזכר בדבק של סילבר וראה בו פתרון בדיוק לבעיה שלו, נולד הרעיון לפתקית דביקה. גם אז, ב־1977 נכשלה כי לקוחות לא הבינו למה זה בכלל טוב.
הסיפור מתחיל בכישלון מוגדר היטב. סילבר ניסה לפתח דבק חזק במיוחד, וקיבל דבק שנדבק מעט, מתנתק בקלות, ואפשר להדביק אותו שוב ושוב בלי לקרוע ובלי להשאיר שאריות. לפי ההגדרה של המשימה, זו טעות.
הוא לא זרק אותה. במשך כחמש שנים הציג אותה בתוך החברה וחיפש שימוש, וכינה זאת בעצמו פתרון בלי בעיה. הכיוון שבו ניסה היה לוח דביק לתלייה, כלומר להתאים את הצורך לחומר.
מה שהכריע הגיע מן הכיוון ההפוך. ארט פריי, עמית שהתעצבן מסימניות שנשמטו מספר התווים שלו במקהלה, חיפש סימנייה שנשארת במקום ואינה הורסת את הדף. הוא נזכר בדבק והחיבור נעשה.
וגם אז זה לא הסתדר מיד. ההשקה הראשונה ב־1977 נכשלה, מפני שאיש לא הבין למה זה טוב. בהשקה השנייה חילקו חבילות חינם למשרדים שלמים, ורוב מוחלט של מי שניסה אמר שיקנה. הדרך מן ההמצאה להצלחה ארכה כתריסר שנים, ולא בגלל הטכנולוגיה.
wat. סילבר כינה את הדבק החלש שלו בעצמו "פתרון בלי בעיה", וחיכה חמש שנים שמישהו ימצא לו בעיה.
wat wat
זו דוגמה לכך שכישלון בקריטריון אחד, דבק חזק, יכול להפוך להצלחה עצומה כשמזהים קריטריון אחר לגמרי שבו דווקא החולשה היא היתרון.
איך יודעים?
הסיפור מתועד בארכיוני 3M ובראיונות עם המעורבים, כולל תיאור ההשקה הראשונה שנכשלה ושל ההשקה השנייה המוצלחת ב־1980.
מה עדיין לא יודעים?
התהליך מהמצאה להצלחה מסחרית לקח כתריסר שנים, מה שמזכיר שגם רעיון טוב זקוק לרוב לזמן ולמזל כדי למצוא את השימוש הנכון עבורו.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
איזו רשלנות של חוקר שיצא לחופשה הצילה מיליוני חיים?תגלית מקרית
מה ראתה אשתו של רנטגן בצילום הראשון בהיסטוריה?תגלית מקרית
כמה זמן נמשכה החשיפה של הצילום הראשון בהיסטוריה?המצאות