למה בעצם עבדתם בכל פעם שהוכחתם שאתם לא רובוט?

כל קפצ׳ה הציגה שתי מילים: אחת שהמערכת ידעה את פתרונה ושימשה לאימות, ואחת שנלקחה מסריקת ארכיון שתוכנת זיהוי התווים לא הצליחה לפענח. התשובה שלכם למילה השנייה נאספה, וכשמספיק אנשים הסכימו על אותה קריאה, היא נחשבה מאומתת. הפרויקט הראשון היה ארכיון עיתון הניו יורק טיימס, שמתחיל ב־1851 ומונה יותר מ־13 מיליון כתבות.

הרעיון מתחיל בתצפית על בזבוז. מיליוני אנשים מקלידים מילים מעוותות מדי יום, כמה שניות בכל פעם, ובסך הכול אלפי שעות אדם ביום שמושקעות אך ורק בהוכחה שאינך תוכנה.

המבנה החכם הוא צירוף של שתי מילים. הראשונה ידועה למערכת ומשמשת לאימות, והשנייה נלקחת מסריקת ארכיון שתוכנת זיהוי התווים לא הצליחה לפענח. המשתמש אינו יודע איזו מהן איזו, ולכן הוא מתאמץ בשתיהן.

התשובה למילה השנייה נאספת, וכשמספיק אנשים עצמאיים מגיעים לאותה קריאה, היא נחשבת מאומתת. כך מתקבל טקסט נקי בלי שאיש הועסק לשם כך. הפרויקט הראשון היה ארכיון הניו יורק טיימס, שמתחיל ב־1851 ומונה יותר משלושה־עשר מיליון כתבות.

הקנה מידה מרשים: בשנה הראשונה פוענחו כ־440 מיליון מילים, שוות ערך לכ־17,600 ספרים. וזו גם הנקודה שראוי לעצור בה: המשתמשים לא ידעו שהם תורמים עבודה ולא נשאלו. השאלה אם זו היתה תרומה חכמה או ניצול לא מוסכם עדיין נדונה, וההגנה המקובלת היא שהם היו צריכים לעבור את האימות בכל מקרה.