איך עולם שמשוטט לבדו מחזיק עננים?

הגוף PSO J318 משוטט בחלל בלי כוכב מארח ידוע, אך הוא עדיין חם מן היווצרותו. טלסקופ ווב מדד את האור האינפרה־אדום שהוא פולט. דפוס הבליעה מתאים לעננים של חלקיקים עשירים בסיליקון, והחוקרים הציעו שמולקולות SiO מסייעות לתחילת היווצרותם. זה אינו צילום ישיר של ענן ואינו מזג אוויר הדומה לשלנו. גם סיווג הגוף ככוכב לכת תועה או כננס חום קל תלוי בהגדרה ובאופן היווצרותו.

לגוף שלא מקיף כוכב אין זריחות, אך חום שנשאר מתהליך היווצרותו מאפשר לו לפלוט קרינה. זו הדרך לראות אותו ולחקור את האטמוספרה שלו.

החוקרים השוו את דפוסי האור למודלים של עננים והציעו תפקיד למולקולות SiO. המודל מסביר את המדידות, אך הרכב העננים אינו מוכח כמו דגימה שנאספה במקום.

כוכב לכת נווד הוא מטרה נוחה דווקא בגלל מה שחסר לו. בלי שמש שמאירה לידו אין צורך להפריד את האור שלו מאור מסנוור של כוכב, ולכן אפשר למדוד את הקרינה שהוא עצמו פולט על פני טווח רחב של אורכי גל.

שני סימנים הצביעו על עננים עוד לפני המדידה הישירה: הספקטרום אדום במיוחד, ויש שונות בבהירות לאורך זמן, שמתאימה לאזורים מעוננים שחולפים עם הסיבוב. המדידה החדשה מתמקדת ב עננים מסיליקט, ובפרט ב גרעון עננים, כלומר בשאלה איזו מולקולה מתחילה לבנות את הגרגרים. בטמפרטורות כאלה אין מדובר במים אלא באדי מינרלים שמתעבים, כלומר בענן של אבק סלעי.