איך אפשר לגרום למוח לאמץ יד גומי כיד שלכם?

לאחר זמן קצר, חלק מן המשתתפים מדווחים שהמגע מגיע מן היד המזויפת ואף מצביעים קרוב יותר למיקומה כאשר הם מתבקשים לאתר את ידם. זו אשליית יד הגומי, וחוסר סנכרון מחליש אותה.

המערך נראה כמו להטוט ובנוי בקפידה. יד המשתתף מוסתרת מאחורי מחיצה, ויד גומי מונחת לפניו במקום שבו יד אמיתית הייתה נמצאת. החוקר מעביר שתי מברשות בו זמנית: אחת על היד המוסתרת ואחת על יד הגומי, באותו קצב ובאותו מקום.

אחרי דקות ספורות רבים מדווחים על תחושה מוזרה: המגע מרגיש כאילו הוא מגיע מיד הגומי. חלקם אף נרתעים כשמישהו מרים פטיש מעליה.

הפרט שהופך את זה לממצא הוא הבקרה. כשההברשות אינן מסונכרנות, כלומר מוזזות בשבריר שנייה, האשליה אינה מופיעה כמעט. זה מראה שהמוח אינו מסתמך על ידע מוקדם על גופו אלא על צירוף מקרים שקשה להסביר אחרת: מה שנראה ומורגש יחד הוא כנראה אותו דבר.

כדי לא להישען על דיווח בלבד, נמדדה גם הצבעה: המשתתפים התבקשו לאתר את ידם בעיניים עצומות, והצביעו קרוב יותר ליד הגומי בסנטימטרים מדידים. המסקנה היא שתחושת הבעלות על הגוף אינה נתון קבוע אלא מסקנה שהמוח מסיק מחדש כל הזמן. ולא כל אדם חווה את האשליה באותה עוצמה.