האמונה הרווחת אמרה שתחושת האופוריה אחרי ריצה ארוכה נובעת מאנדורפינים. אלא שאנדורפינים הם גדולות שאינן חוצות בקלות את , ולכן ההסבר לא הסתדר. מה קורה שם באמת?
התחושה מכונה היי של הרץ. מחקר מ־2015 גרם לעכברים לרוץ על גלגל, ומצא עלייה ברמות , מולקולות דומות לחומרים הפעילים בקנביס שהגוף מייצר בעצמו. לאנדוקנבינואידים, סימני ההרגעה וההפחתה בחרדה שנצפו אחרי הריצה נעלמו כמעט לגמרי, בעוד חסימת קולטני האופיואידים לא שינתה משמעותית את התוצאה.
ההסבר של האנדורפינים החזיק עשרות שנים, וקל להבין למה: הם עולים בדם אחרי מאמץ, והשם שלהם פירושו מורפין פנימי. זה סיפור שלם.
הסדק בו אנטומי. אנדורפין הוא מולקולה גדולה יחסית, והמחסום בין הדם למוח כמעט אינו מעביר אותה. כלומר העלייה בדם אינה מוכיחה שמשהו הגיע לאן שמייצר תחושה.
המחקר הזה בדק במקום זאת מערכת אחרת: אנדוקנבינואידים, מולקולות קטנות ושומניות שהגוף מייצר, שחוצות את המחסום בלי בעיה. עכברים רצו על גלגל, והרמות שלהן עלו.
הצעד המכריע היה לחסום. כשנחסמו קולטני האנדוקנבינואידים, ההרגעה והירידה בחרדה שנצפו אחרי הריצה נעלמו כמעט לגמרי. כשנחסמו קולטני האופיואידים, כמעט שום דבר לא השתנה. כלומר לא רק שנמצא מועמד חדש, אלא שהישן נפסל. המחקר נעשה בעכברים, ואצל בני אדם יש עדויות תומכות, והמנגנון המדויק עדיין נחקר.
wat. כשחסמו את הקולטנים לאנדוקנבינואידים, ה"היי" של הריצה נעלם. חסימת האנדורפינים כמעט לא שינתה כלום.
wat wat
ההבנה המדויקת יותר של המנגנון פותחת כיוון מחקר חדש לתרופות שמכוונות למערכת האנדוקנבינואידית לטיפול בחרדה ובדיכאון בלי היתרונות הפיזיים של פעילות גופנית עצמה.
איך יודעים?
החוקרים מדדו רמות בדם העכברים אחרי ריצה, והשוו את התנהגותם עם ובלי חסימה תרופתית של כל אחת משתי מערכות בנפרד.
מה עדיין לא יודעים?
המחקר . אצל בני אדם יש עדויות תומכות דומות, אך המנגנון המדויק ומידת הדמיון בין המינים עדיין נחקרים.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
אומרים שהאופוריה של הריצה היא אנדורפינים. מה קרה כשחסמו אותם?ריצה
מה מכוונן את השעון הפנימי שלכם מחדש כל בוקר?מוח
לסרטן גמל שלמה 12 סוגי קולטני צבע. אז הוא רואה צבעים טוב מכם?מוח