כמה יצורים על קרקעית הים מסוגלים להאיר?

בים הפתוח יש יצורים רבים שמפיקים אור, תכונה המכונה הארה ביולוגית, אך על הקרקעית קשה הרבה יותר לצפות בה. החוקרים ניתחו 154,275 תצפיות בבעלי חיים בקרקעית העמוקה ליד קליפורניה. הם סיווגו מינים לפי ידע קודם על יכולת הארה, ומצאו שבין 30 ל־41 אחוז מהפרטים שנצפו שייכים לקבוצות כאלה. הנתון אינו אומר שכל אחד האיר מול המצלמה. הוא מתאר את האזור והקבוצות שנדגמו, ולא שיעור קבוע לכל קרקעיות הים.

רכבים תת־ימיים אספו תצפיות במשך שנים באזור מפרץ מונטריי וההרים התת־ימיים הסמוכים. זהו מאגר גדול בהרבה מכמה דגימות שנלקחו ביד.

החוקרים הצליבו את זהות בעלי החיים עם מידע על יכולת הארה. התוצאה חושפת עד כמה התכונה עשויה להיות נפוצה בקרקעית, אך אינה מדד ישיר לתדירות שבה בעלי החיים מפעילים אותה.

מה שידוע על זוהר ביולוגי בים העמוק מגיע כמעט כולו מן המים הפתוחים, שבהם נספר שיותר משלושה רבעים מן היצורים הגדולים מסוגלים להאיר. על בנתוס, כלומר על החיים שעל הקרקעית עצמה, נעשו מעט מאוד ספירות, ורובן על מספר תצפיות קטן.

המאגר שאפשר לסגור את הפער נבנה מצלילות של רחפן מופעל מרחוק לאורך רבע מאה, ובו יותר מחצי מיליון תצפיות מתועדות באזור אחד ובטווח עומקים שמגיע לכמעט ארבעה קילומטרים. המגבלה היא ש סיווג לפי ספרות החליף צפייה ישירה: היצורים סווגו לפי מה שידוע עליהם ולא לפי זוהר שנראה בפועל. לכן המספרים מתארים יכולת מול שימוש, ועונים על השאלה כמה נפוצה התכונה, לא כמה היא מופעלת.