← שלושה גילויים קצרים ב־WatWat
דג מרירה בהיר ומאורך על קרקעית סלעית, צילום תת־ימי

מפריש נוזל מרוכז שמכיל וחומר רירי. ברגע שהוא פוגש מי ים החוטים נפרשים, וכמות בגודל כפית הופכת לליטרים של ג׳לי. למה שדג ירצה דבר כזה?

נבדק בבעלי חיים

הניסויים בדקו את ההשערה שזו הגנה מפני : כשהריר נכנס לזימים הוא חוסם אותם, והתוקף עוזב מיד. הדג עצמו נחלץ וגירוד הריר מעליו.

דלי מים שהופך לג׳לי תוך שנייה נשמע כמו טריק, והכמות המקורית מגחיכה את התוצאה עוד יותר: מדובר בהפרשה בנפח של כפית.

ההפרשה מרוכזת ומכילה חוטי חלבון מגולגלים בצפיפות עצומה, לצד חומר רירי. במגע עם מי ים החוטים נפרשים למלוא אורכם והרשת נפתחת, וכך הנפח גדל פי אלפים בלי שנוסף חומר.

התפקיד הוא הגנה, והיעד הוא נשימה. טורף שתוקף נושם דרך זימים, רקמה דקה ומסועפת שנסתמת בקלות, וכשהריר נכנס אליה הוא אינו יכול לנשום ועוזב מיד. אין כאן ארס ואין קוצים.

והדג עצמו אינו נחנק: הוא קושר קשר בגופו הגמיש, מעביר אותו מן הראש לזנב, והריר נגרד ונשאר מאחור. הבדיקה נעשתה על מנגנון שמדמה זימים ועל מספר מוגבל של טורפים, ולא כל טורף מגיב באותה דרך.

wat. דג המרירה מפריש כפית של חומר מרוכז, ומי הים פורשים אותה לליטרים של ג׳לי שסותם זימים.

wat wat

החוטים האלה חזקים כמו משי עכביש ונוצרים במים קרים בלי ממס. חוקרי חומרים מנסים לחקות אותם לסיבים שאינם דורשים נפט.

איך יודעים?

החוקרים הזרימו ריר טרי אל מנגנון שמדמה זימים ומדדו כמה הוא חוסם את זרימת המים, ובמקביל תיעדו תגובות של טורפים אמיתיים בניסיון תקיפה.

נבדק בבעלי חייםמחקר שעבר ביקורת עמיתים

מה עדיין לא יודעים?

הבדיקה נעשתה על מנגנון שמדמה זימים ועל מספר מוגבל של טורפים. לא כל טורף מגיב באותה דרך.

למדתם משהו?

Journal of Experimental Biology· 2006

מכאן ממשיכים

יש חרק שמניק את צאצאיו. איך זה בכלל עובד?חלבוניםתמנון טועם במגע. איך הזרוע שלו יודעת מה היא נוגעת בו?חלבוניםאיך מחלה יכולה לעבור בלי נגיף או חיידק?חלבונים

רוצים עוד משהו ששווה לספר?

מתחילים בשלושה גילויים קצרים. בלי הרשמה ובלי לבחור הכול מראש.

תפתיעו אותי
לספריית הידע לפי נושאיםעל WatWat ואיך נבדקים המקורות