תכריך טורינו הוא יריעת שנושאת דמות אדם, והוויכוח על גילה נמשך מאות שנים. ב־1988 נחתכה ממנה פיסה זעירה אחת, חולקה לשלוש מעבדות שעבדו בנפרד, ולצדה נשלחו אליהן שלוש שגילן כבר היה ידוע. מה החזירו השלוש?
שלוש המעבדות, באריזונה, באוקספורד ובציריך, הגיעו לטווח אחד: בין 1260 ל־1390 לספירה. כלומר הפשתן הוא מימי הביניים ולא מן העת העתיקה. דגימות הביקורת חזרו בגילן הנכון, מה שאומר שהשיטה עצמה עבדה כראוי באותו סבב. הכנסייה הקתולית מעולם לא קבעה עמדה על מקור היריעה, והיא מתייחסת אליה כאל חפץ של אמונה ולא כאל ראיה.
הרקע ההיסטורי מצומצם יותר ממה שנדמה. התיעוד הכתוב הוודאי הראשון של היריעה מגיע מצרפת של אמצע המאה הארבע עשרה, ואין מסמך שעוקב אחריה לאחור משם. כבר אז נכתב עליה מכתב של בישוף מקומי שטען שהיא מעשה ידי אדם. כלומר הוויכוח אינו מודרני, והוא מלווה את החפץ כמעט מן הרגע שבו הוא מופיע בהיסטוריה.
הפרוטוקול של 1988 נבנה כדי למנוע ויכוח מאוחר. פיסה אחת נחתכה בנוכחות עדים, חולקה לשלושה, ולצד כל חלק נשלחו שלוש דגימות ביקורת מחומרים שגילם ידוע. המעבדות לא ידעו איזו מעטפה מכילה מה, ולא ידעו מה קיבלו האחרות. שיטה כזאת בודקת לא רק את החפץ אלא גם את הבודקים.
התוצאה הייתה עקבית בין השלוש, וזו נקודה שקל לפספס. שלוש מעבדות שמשתמשות בציוד שונה ובצוותים שונים הגיעו לאותו חלון זמן, ודגימות הביקורת שלהן חזרו נכון. אילו הייתה בעיה שיטתית בשיטה עצמה, סביר שהיא הייתה מתגלה גם בדגימות שגילן ידוע.
מכאן ואילך התרכז הדיון כמעט כולו בשאלה אחת: האם הפינה שנחתכה מייצגת את היריעה. הוצעו כמה מנגנונים, ובהם זיהום מאוחר, אש ששינתה את הרכב הפחמן, ובעיקר של אזור שנפגע. כל אלה נוגעים לדגימה ולא לשיטה, ולכן הדרך לבדוק אותם היא לבדוק את הדגימה.
וזה מה שנעשה. שני שברי טקסטיל ששרדו מן החלק שקיבלה מעבדת אריזונה נותחו ופורסמו ב־2026, והושוו הן ליריעה עצמה והן לבדי הביקורת. הממצא היה שהם תואמים לגוף התכריך ושאין בהם סימן לזיהום. זה מחזק את בלי לסגור את השאלה לגמרי, מפני שהוא נוגע לחלק אחד מתוך שלושה.
wat. שלוש מעבדות נפרדות תיארכו את פשתן תכריך טורינו לימי הביניים, לטווח שבין 1260 ל־1390 לספירה.
wat wat
זהו אחד המקרים הנדירים שבהם שאלה שעמוסה באמונה נבדקה בשיטה מוסכמת מראש, עם מעבדות מרובות ועם דגימות ביקורת. לא כל ויכוח ניתן להכרעה כך, ודווקא משום כך מעניין לראות מה השיטה סוגרת ומה היא משאירה פתוח.
איך יודעים?
על דגימות זעירות, בשלוש מעבדות בלתי תלויות שלא ידעו מה קיבלו האחרות. התוצאות פורסמו ב־1989 בכתב העת Nature.
מה עדיין לא יודעים?
כל התיארוך נשען על פיסה אחת, שנחתכה מפינה אחת. הטענה הנגדית העיקרית היא שהפינה הזאת תוקנה בימי הביניים באריגה מחדש, ולכן אינה מייצגת את היריעה. ב־2026 נבדקו שני שברי טקסטיל ששרדו מדגימת אריזונה והושוו ליריעה עצמה; הם נמצאו תואמים לגוף התכריך ובלי סימן לזיהום. גם זה אינו סוגר את הדיון, מפני שהוא נוגע לדגימה אחת מתוך שלוש.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
איך ניסויים גרעיניים משנות החמישים חושפים זיופי אמנות?תיארוך
מתי מישהו צייר סיפור בפעם הראשונה, ולא רק חיה בודדת?תיארוך
למה תאריך פחמן 14 אינו תאריך אמיתי עד שמתרגמים אותו?תיארוך