למה כדור טניס מודרני צהוב, אם פעם שיחקו דווקא בלבן?

עם התפשטות הטלוויזיה הצבעונית התברר שהצופים מתקשים לעקוב אחריהם על המסך. מחקרי צפייה הובילו את התאחדות הטניס הבינלאומית להוסיף ב־1972 שינוי תקנון שמכניס כדור בצבע צהוב אופטי. וימבלדון שמר על הלבן עוד זמן מה ועבר לצהוב ב־1986. התקן עדיין מאפשר גם כדור לבן, אף שכמעט לא רואים אותו בתחרויות.

הצהוב נראה כמו הצבע הטבעי של טניס, ובמשך עשרות שנים הכדורים היו לרוב לבנים.

מה שהשתנה הוא לא המשחק אלא הצופה. עם התפשטות הטלוויזיה הצבעונית התברר שקשה לעקוב אחרי כדור לבן על המסך: מסך מציג פחות פרטים מן העין, והכדור חוצה אותו בשבריר שנייה.

מחקרי צפייה הובילו את התאחדות הטניס הבינלאומית להוסיף ב־1972 לתקנון כדור בצבע צהוב אופטי, גוון שהעין רגישה אליו במיוחד ושיוצר ניגוד חזק מול מגרש ומול בגדי שחקנים.

וימבלדון שמר על הלבן ועבר לצהוב רק ב־1986, פיגור תרבותי ולא טכני. התקן עדיין מאפשר כדור לבן, אף שכמעט לא רואים אותו. כך שינוי עיצוב שנעשה בשביל הצופה בבית הפך למה שנראה כמו ברירת המחדל. המקור מתאר החלטת תקן והיסטוריה מוסדית, ולא ניסוי מדעי עם נתוני ראות מלאים.