מציגים ארבעה קלפים וכלל, ושואלים אילו קלפים צריך להפוך כדי לבדוק אם הכלל מופר. דוחפת לבחור דווקא את הקלפים שמאשרים אותו. בניסוח מופשט רוב האנשים נכשלים. במבנה לוגי זהה בדיוק, בעטיפה אחרת, הם מצליחים. מה משנה את זה?
בניסוח המופשט, עם אותיות ומספרים, שיעור התשובות הנכונות נע סביב עשרה עד עשרים אחוזים. אבל כשמנסחים בדיוק את אותה בעיה לוגית ככלל חברתי, למשל שמי ששותה אלכוהול חייב להיות מעל גיל מסוים, רוב האנשים פותרים אותה נכון בלי מאמץ. המבנה הלוגי זהה לחלוטין. רק .
המשימה עצמה פשוטה להסביר וקשה להפליא לפתור. מציגים ארבעה קלפים וכלל מן הסוג ״אם בצד אחד כך, אז בצד השני כך״, ושואלים אילו קלפים חייבים להפוך כדי לבדוק אם הכלל מופר.
בניסוח המופשט, עם אותיות ומספרים, שיעור התשובות הנכונות נע סביב עשרה עד עשרים אחוזים. כמעט כולם הופכים את הקלף שמאשר את הכלל, וכמעט אף אחד לא הופך את הקלף היחיד שעשוי להפריך אותו. זו הטיית אישור בצורתה הנקייה ביותר.
ואז מגיע החלק המעניין. כשמנסחים בדיוק את אותה בעיה לוגית ככלל חברתי, למשל שמי ששותה אלכוהול חייב להיות מעל גיל מסוים, רוב האנשים פותרים אותה נכון ומיד. איש אינו מתלבט אם לבדוק את מי ששותה. המבנה הלוגי זהה לחלוטין, ורק העטיפה השתנתה.
המסקנה הזהירה היא שהחשיבה שלנו אינה מפעילה כללי לוגיקה כלליים אלא נשענת על ידע שקשור להקשר. הפרשנות הנועזת יותר גורסת שיש לנו מנגנון ייעודי לזיהוי מי מפר הסכם, והיא שנויה במחלוקת: חוקרים אחרים מסבירים את הפער בפשטות, כהיכרות עם המצב. בשני המקרים, הלקח המעשי זהה. בעיה שנתקעים בה כדאי לנסח מחדש כסיפור.
wat. אותה בעיה לוגית בדיוק: כעשירית פותרים בניסוח מופשט, רוב האנשים פותרים בניסוח חברתי.
wat wat
זה מרמז שהחשיבה שלנו לא מפעילה כללי לוגיקה כלליים, אלא מנגנונים שמותאמים להקשרים ספציפיים, במיוחד לזיהוי מי מפר הסכם.
איך יודעים?
הממצא מבוסס על השוואה ישירה בין ניסוחים שונים של אותה בעיה לוגית בדיוק, שהוצגו לקבוצות משתתפים שונות.
מה עדיין לא יודעים?
הפרשנות , שלפיה יש לנו , שנויה במחלוקת. חוקרים אחרים מסבירים את הפער בפשטות כהיכרות עם ההקשר.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
האם אותו ציור מרגיש אחרת במוזיאון ובמעבדה?הקשר
האם טיפול בשמיעה יכול להשפיע גם על החשיבה?חשיבה