הים הקופא מתמלא דיסקות פנקייק, לוחות קרח עגולים. מי עיצב להן שוליים מוגבהים?

הגבישים הרופפים נקראים קרח דייסתי. תנועת הגלים מקרבת אותם, דוחסת אותם לגושים ומכופפת או שוברת גושים גדולים. ההתנגשויות החוזרות מעגלות את הקצוות ודוחפות חומר אל השוליים, ולכן מתקבלות דיסקות עם טבעת מוגבהת. גודל הפנקייקים קשור לאורך ולגובה הגלים, ובהמשך הם יכולים לקפוא יחד למשטח רציף.

אלפי דיסקות עגולות על פני ים קופא נראות כמו תבנית מתוכננת, והן תוצאה של גלים ושל התנגשויות.

במים קרים וסוערים נוצרים תחילה גבישים זעירים ורופפים. במים שקטים היה נוצר משטח חלק, וכאן הערבוב מונע התמזגות ומשאיר עיסה.

תנועת הגלים מקרבת את הגבישים, דוחסת אותם לגושים, ומכופפת או שוברת גושים שגדולים מדי ביחס לאורך הגל. ההתנגשויות החוזרות מעגלות את הקצוות, כמו אבני חלוק בנחל, ודוחפות חומר אל השוליים, ולכן נוצרת טבעת מוגבהת.

מכאן גם משוב: הדיסקות בולעות ומפזרות אנרגיית גלים, הים נרגע, והן יכולות לקפוא יחד למשטח רציף. גודלן קשור לאורך הגלים ולגובהם, ולכן שדה כזה מספר משהו על מצב הים. רוח, מליחות וטמפרטורה פועלות יחד עם הגלים, ומודלים עדיין אינם מסבירים כל שדה פנקייקים בטבע.