למה וומבט טורח להשאיר את הסימון שלו כמה שיותר גבוה?

כאן נכנסת הצורה: גוש מעוקב נשאר מונח על סלע משופע, בעוד כדור פשוט היה מתגלגל למטה ונעלם בין העשבים. הצורה יוצאת הדופן היא התאמה תפקודית, פתרון לבעיית תקשורת ולא מוזרות אנטומית.

הצורה המעוקבת היא החלק המצחיק, והשאלה המעניינת היא למה היא שווה משהו. התשובה מתחילה בכך שוומבט הוא חיית לילה עם ראייה חלשה, ולכן כמעט כל מה שהוא מוסר לבני מינו עובר בריח.

הודעת ריח עובדת טוב יותר ככל שהיא מוגבהת, מפני שהרוח מפזרת ממקור גבוה רחוק יותר. לכן וומבטים מניחים את הסימון על סלעים, על בולי עץ ועל גבעות קטנות, ולא על הקרקע השטוחה.

וכאן נכנסת הגאומטריה. משטח מוגבה הוא כמעט תמיד גם משטח משופע, וכדור פשוט מתגלגל ממנו ונעלם בין העשבים. גוש בעל פאות נשאר במקום שבו הונח. הצורה אינה תכונה מוזרה של הגוף אלא פתרון לבעיית מיקום.

שווה לשמור על מידה: הקשר בין הצורה לבין התועלת התקשורתית הוא הסבר מקובל ומשכנע, ואין ניסוי ישיר שמשווה סימון מעוקב לסימון עגול באותם תנאים. מה שכן אפשר לקחת מכאן הוא כלל אצבע טוב: תכונה שנראית אקראית בטבע היא לרוב פתרון לבעיה שעדיין לא זיהינו.