למה האצבעות מתקמטות דווקא כשהן נרטבות?

קמטים בקצות האצבעות מופיעים אחרי שהות ממושכת במים. כדי לבדוק אם הם משנים משהו בפועל, החוקרים מדדו כוח אחיזה שבו אנשים אחזו בחפצים רטובים ויבשים במצבי אצבע שונים. באחיזת חפץ רטוב, אצבעות מקומטות השתמשו בכוח יעיל יותר מאצבעות רטובות וחלקות. הניסוי תומך ביתרון תפקודי, אך אינו מוכיח לבדו מדוע התכונה התפתחה במהלך האבולוציה.

במים העור בקצות האצבעות משנה צורה. השאלה הייתה אם הקמטים מסייעים בפועל להתמודד עם חפץ רטוב, ולא רק נראים כמו תעלות לניקוז מים.

החוקרים השוו את כוח האחיזה במצבים שונים. כשהחפץ היה רטוב, אצבעות מקומטות נזקקו לפחות כוח מאצבעות רטובות חלקות. זה מחזק הסבר תפקודי לקמטים, אך סיפור האבולוציה שלהם עדיין דורש ראיות נוספות.

העובדה שמניעה את כל השאלה היא ש הקמטים אינם פסיביים. הם אינם נוצרים מספיגת מים אלא מ תגובה של מערכת העצבים, ואצבע שעצביה נפגעו אינה מתקמטת כלל. גוף שמפעיל תהליך באופן פעיל עושה זאת בדרך כלל לתכלית, ומכאן החיפוש אחריה.

המערך בדק שלושה תנאים ולא שניים: יד יבשה, יד מקומטת, ו אצבעות רטובות בלי קמטים. התנאי השלישי הוא שמפריד בין השפעת המים להשפעת הצורה. המדידה הייתה של היחס בין כוח האחיזה ל כוח עומס, ובתנאי המקומט היחס הדרוש לאחיזת חפץ רטוב ירד והתקרב לזה של חפץ יבש. ההסבר המקובל מדבר על תעלות ניקוז, אבל המחקר מדד תוצאה ולא מנגנון.