כמה רחוק הגיע הים אחרי רעידת האדמה באלסקה?

ב־1964 התחוללה באלסקה רעידת אדמה בעוצמה 9.2. תזוזה גדולה בקרקעית הים דחפה מים ויצרה גלים שנעו אל חופים רחוקים סביב האוקיינוס השקט. במקביל נוצרו ליד מוקד הרעידה גלים מקומיים נוספים בעקבות מפולות תת־ימיות ויבשתיות. שני הסוגים אינם אותו אירוע בכל חוף: גל מקומי יכול להגיע מהר ובעוצמה שונה מאוד מגל שחצה אוקיינוס. לכן כדי להבין את האסון צריך לבחון גם את הרעידה וגם את צורת החוף ומקורו של כל גל.

רעידת אלסקה הייתה מן החזקות שנמדדו. ההתרוממות והשקיעה של קרקעית הים הזיזו עמוד מים עצום.

במים עמוקים גלי צונאמי יכולים לנוע במהירות גבוהה כמעט בלי להיראות כגלי חוף רגילים. סמוך לחוף הם משתנים, ולכן טופוגרפיה מקומית משפיעה מאוד על התוצאה.

העוצמה אינה מקרית. רעידות בסדר הגודל הזה מתרחשות רק ב אזור הסתפקות, שבו לוח אוקייני צולל מתחת ללוח אחר על פני שטח מגע עצום. זה המבנה היחיד שמאפשר לצבור ולשחרר כל כך הרבה אנרגיה בבת אחת.

התנהגות הגל נקבעת לפי מהירות לפי עומק: במים עמוקים הוא נע במהירות של מטוס סילון, ובמים רדודים הוא מאט ומתרומם. מכיוון שיש לו אורך גל עצום, ספינה בים הפתוח אינה מרגישה אותו כלל. לצד הגל שחצה את האוקיינוס נוצרו באותו אירוע גם גל מפולת מקומי במפרצים הצרים של אלסקה, והוא הגיע תוך דקות ולא תוך שעות. לכן חופים שונים חוו למעשה שני אסונות שונים.