איך קליפות ביצים שינו את סיפור התרנגולות?

עצמות קטנות לא תמיד מאפשרות לדעת אם ציפור קדומה הייתה תרנגולת. במחקר נבדקו קליפות ביצים מאתרים במרכז אסיה וזוהו בהן חלבונים אופייניים לתרנגולת. שכבות רבות של קליפות שנמצאו לאורך תקופות ארוכות מעידות שהביצים היו זמינות בקביעות יחסית, ולא רק בעונה קצרה. החוקרים מציעים שהטלה תכופה סייעה לקשר בין התרנגולת לאדם. זו אינה הוכחה למקום שבו בויתה לראשונה, וגם לא מדידה יומית של כל להקה.

חלקי קליפה נפוצים בחפירות, אבל המראה שלהם לבדו אינו תמיד מספיק לזיהוי המין. זיהוי חלבונים שינה את סוג השאלה שאפשר לשאול עליהם.

הקליפות נמצאו בשכבות רבות על פני זמן. הממצא תומך בכך שתרנגולות הטילו לעיתים תכופות באזור, אך אינו יכול להוכיח כמה ביצים הניבה כל תרנגולת או היכן החל הביות.

השאלה מתי ואיך התפשטה התרנגולת בעולם נשארה פתוחה זמן רב משתי סיבות מעשיות: עצמות ציפור דקות ושבירות ונעלמות באדמה, וזיהוי מורפולוגי שלהן קשה. קליפות ביצה פותרות את שתיהן, מפני שהן מינרליות ושורדות, ואפשר לזהות אותן גם מולקולרית.

השפע של הקליפות הוא עצמו הממצא. נוכחות של ביצים ברצף שכבות לאורך זמן מצביעה על גידול לשם הטלה ולא על ציד מזדמן, ועל כך שה הטלה עונתית כבר נעלמה. הפיזור על פני שנים עשר אתרים ולאורך כאלף וחמש מאות שנה קושר את הדפוס ל דרך המשי, ומראה שנתיבי הסחר העבירו גם חקלאות ולא רק סחורות.