למה החדר מתבהר לאט אחרי שמכבים את האור?

אור חזק מפחית זמנית את יכולת הקנים ברשתית להגיב לאור חלש. כשהאור כבה, המערכת הכימית שלהם צריכה להתאושש, ולכן פרטים בחדר מופיעים בהדרגה. החוקרים השוו את הסף שבו אנשים מבחינים באור חלש למדידה חשמלית מהרשתית לאחר חשיפה לעוצמות אור שונות. שני המדדים הצביעו על מסלול התאוששות משותף, אף שלא היו זהים בכל שלב.

כשנכנסים מחוץ מואר לחדר חשוך, אותו חדר נראה תחילה כמעט ריק. זו אינה רק החלטה של המוח להתאמץ יותר: הרגישות של תאי הראייה עצמם משתנה.

החוקרים השוו מתי אנשים מתחילים לזהות אור חלש עם אות חשמלי מהרשתית. הקשר בין המדדים תמך בתפקיד ההתאוששות של קנים ברשתית, אף שהשניים אינם מתנהגים באופן זהה.

ההיגיון של הניסוי הוא להצמיד שני סרגלים לאותה תופעה. סף פסיכופיזי מודד מה האדם מדווח שהוא רואה, ו אלקטרורטינוגרם מודד מה הרשתית עושה בפועל. אם שניהם מתארים את אותו תהליך, עקומת התאוששות שלהם צריכה להיות זהה.

הן לא היו זהות. שתי העקומות ירדו באותו אופן כללי, אבל השיפועים שלהן נבדלו, והרגישות שנמדדה בדיווח הייתה נמוכה בסדר גודל שלם מזו שנמדדה בחשמל. המשמעות היא ש הלבנת פיגמנט ברשתית אינה מספרת את כל הסיפור: חלק מן ההתאוששות שאנחנו חווים מתרחש בשלבים מאוחרים יותר במערכת הראייה, מעבר לקולטנים עצמם.