כולנו בטוחים שנשים לב אם האדם שמולנו יוחלף באדם אחר. כדי לבדוק את זה עצרו עוברי אורח בקמפוס, ובאמצע השיחה העבירו ביניהם שני פועלים שנשאו דלת והחליפו את השואל באדם אחר לגמרי. כמה מהם הבחינו?
חוקרים ביקשו מעוברי אורח בקמפוס הכוונה לדרך. תוך כדי השיחה, שני אנשים שנשאו דלת חלפו בין השואל לנשאל, ובאותו רגע הוחלף השואל באדם אחר לגמרי, בגובה ובמין דומים אך עם לבוש שונה בבירור. חלק גדול מהנשאלים המשיכו לתת הכוונה בלי לשים לב שהם עכשיו מדברים עם אדם שונה. זה נקרא : שלנו למה שנמצא ממש מולנו מוגבלת בהרבה ממה שאנחנו חושבים.
המערך עצמו כמעט קומי. אדם עוצר עובר אורח בקמפוס ומבקש הכוונה. תוך כדי השיחה עוברים ביניהם שני פועלים שנושאים דלת, ובשנייה שהדלת חוצה את שדה הראייה, השואל מתחלף באדם אחר לגמרי.
ההחלפה אינה עדינה: לבוש שונה בבירור, וקול אחר. ובכל זאת חלק גדול מן הנשאלים המשיכו להסביר את הדרך כרגיל, בלי לשים לב שהם מדברים עם מישהו אחר. כשנשאלו אחר כך במפורש, רבים הופתעו.
המפתח הוא ההפרעה. בלי הדלת, התנועה עצמה הייתה מושכת את העין ומסגירה את השינוי מיד. הדלת מוחקת את רגע המעבר, ומה שנשאר הוא להשוות בין מה שרואים עכשיו לבין מה שנשמר מקודם, והשוואה כזאת היא בדיוק מה שאיננו עושים.
התמונה שמתקבלת היא שהתחושה של ראייה מלאה ומפורטת היא במידה רבה אשליה: מה שמעובד לעומק הוא מה שרלוונטי למשימה, כאן נתינת הכוונה, ולא זהות הפנים. ההשלכה נוגעת לעדות ראייה, שכן אנשים בטוחים שהיו מבחינים ואינם מבחינים. ולסייג, התוצאה תלויה בכך שהקשב היה ממוקד במקום אחר, ובמצבים שבהם הפנים הן המשימה אנשים כן שמים לב.
wat. אנשים שנתנו הכוונה לדרך המשיכו לדבר גם אחרי שהאדם שמולם הוחלף לגמרי.
wat wat
זה חשוב להבנת עדויות ראייה: אנשים במדויק את מי שדיברו איתו יכולים בכל זאת לפספס שינוי דרמטי שקרה ממש מולם.
איך יודעים?
זה היה , לא מעבדה, על עוברי אורח אקראיים בקמפוס. אחרי השיחה נשאלו המשתתפים במפורש אם שמו לב לשינוי כלשהו.
מה עדיין לא יודעים?
התוצאה תלויה בכך שתשומת הלב הייתה ממוקדת במשימה, נתינת הכוונה, ולא בזיהוי הפנים עצמו. במצבים אחרים אנשים כן שמים לב לשינויים.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
איך מילה אחת בשאלה שותלת זיכרון של משהו שלא קרה?עדות ראייה