אנחנו נוטים לחשוב על השוק כממוצע של הרבה מניות שעולות לאט. אבל תשואות של מניות בודדות אינן מתחלקות באופן מאוזן: רבות נעלמות או מפגרות אחרי , מסתירה אותן. אז מאיפה מגיע כל הרווח?
זו : מעטות מזנקות פי מאות ומושכות את ממוצע השוק למעלה. בניתוח היסטורי מאז 1926, ארבעת האחוזים המצליחים ביותר הסבירו את כל תוספת העושר נטו; שאר המניות יחד רק השתוו לאיגרות האוצר. לכן יכול להצליח גם כשבחירת מניה אקראית נכשלת לעיתים קרובות.
המשפט ״מניות מנצחות אגירות אוצר בטווח הארוך״ נכון לגבי השוק המצטבר, אך אינו נכון בהכרח לגבי המניה הבודדת שנבחרה ממנו.
המחקר חיבר את כל חיי המסחר של כל חברה, כולל דיבידנדים ומחיקה מן הבורסה, והשווה את העושר שנוצר למה שהיה מתקבל מאיגרת אוצר קצרה.
התוצאה הייתה מרוכזת מאוד: ארבעה אחוזים מן החברות הסבירו את כל העושר העודף. חברות רבות לא שרדו או לא פיצו על הסיכון, בעוד קומץ מנצחות צמח בלי גבול דומה.
זה אינו אומר שכל מדד יעלה תמיד. הוא מסביר למה תיק צר עלול לפספס את המנצחות הנדירות, ולמה ממוצע שוק מצליח אינו מתאר את החוויה של רוב המניות בתוכו.
wat. ארבעה אחוזים מן המניות יצרו את כל העושר העודף של השוק האמריקאי, והשאר יחד רק השתוו לאיגרות אוצר.
wat wat
התוצאה מסבירה מדוע פיזור רחב חשוב: קשה לדעת מראש אילו חברות מעטות יישאו את רוב תשואת השוק.
איך יודעים?
המחקר חישב תשואות לכל מניה אמריקאית לאורך חייה, כולל חלוקות, והשווה את העושר המצטבר לחלופה של איגרות אוצר קצרות.
מה עדיין לא יודעים?
המספר מתייחס להיסטוריה של ארצות הברית ולמדד עושר מסוים; הוא אינו תחזית לכך שאותם שיעורים יחזרו בכל מדינה ותקופה.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
האם יותר פעולות מסחר באמת יוצרות תשואה גבוהה יותר?שוק ההון
למה משקיעים מעדיפים חברה מוכרת גם כשהסיכון גדל?שוק ההון
איך רשימת הקרנות בעבודה משנה את הסיכון בחיסכון?שוק ההון