לפני סגנון הפלופ רוב הקופצים עברו את הרף כשפניהם פונות אליו או בצד, וזה נראה הגיוני לחלוטין. פוסברי רץ בקשת, ניתק, וסובב את הגוף כך שהגב עבר ראשון. מה זה נתן לו?
הטכניקה אפשרה לעבור במסלול יעיל יותר ביחס לגוף, והפכה בהדרגה לשיטה הנפוצה בקפיצה לגובה.
בקפיצה לגובה אפשר לשפר בשתי דרכים: לקפוץ גבוה יותר, או להעביר את הגוף מעל אותו רף בפחות גובה. השנייה נשמעת כמו תרגיל לשוני, והיא הסיבה לכל המהפכה.
הרעיון הוא שמרכז הכובד אינו חייב להיות בתוך הגוף. כשהגוף מקושת לאחור בקשת חדה, מרכז הכובד יוצא אל מתחת לגב, והקופץ יכול לעבור מעל הרף בזמן שמרכז הכובד שלו עובר מתחתיו. אותה אנרגיית ניתוק מתורגמת לגובה רב יותר.
לא הגיע לכך מתוך חישוב אלא מתוך כישלון: השיטות המקובלות פשוט לא עבדו אצלו. בזהב במקסיקו 1968 הוא קבע שיא אולימפי, ובתוך עשור כמעט כל העולם עבר לשיטתו.
שני דברים שקל לפספס. הראשון הוא שהסגנון נולד מציוד: נחיתה על הגב אפשרית רק בזכות מזרני הקצף שהחליפו בשנות השישים בורות חול ונסורת, ולפניהם הרעיון היה מסוכן מכדי לנסות. השני הוא שהפלופ אינו מבטל כלום, ועדיין צריך מהירות ריצה, כוח ניתוק ותזמון; הוא רק מנצל טוב יותר את מה שיש. סגנון שמתאים לקופץ אחד אינו מבטיח את אותה תוצאה אצל אחר.
wat. פוסברי לא קפץ גבוה יותר מפני שהתעלם מהטכניקה, אלא מפני שמצא טכניקה אחרת.
wat wat
הדוגמה מראה שלפעמים שינוי טכני פשוט לכאורה משנה ענף שלם, כאשר הוא מתאים טוב יותר למגבלות הפיזיקה של התנועה.
איך יודעים?
הסגנון מתועד בווידאו ובתוצאות אולימפיאדת מקסיקו 1968, של מסלול הגוף ביחס לרף .
מה עדיין לא יודעים?
הפלופ אינו מבטל את הצורך במהירות, כוח ותזמון. סגנון יעיל אצל קופץ אחד אינו מבטיח אותה תוצאה אצל כל אדם.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
למה ריצת מרתון היא בדיוק 42.195 קילומטר?אולימפיאדה
איך הכרעה של מאית שנייה נקבעה בלי ויכוח?אולימפיאדה