האם אפשר לשמוע אם המים שנמזגים חמים או קרים?

החוקרים הקליטו מזיגה של מים בטמפרטורות שונות והשמיעו את ההקלטות בלי רמז חזותי. מאזינים הצליחו להבחין בין חם לקר יותר מן הצפוי בניחוש, אף שרבים מהם אמרו מראש שאין בכלל הבדל בצליל. גם ניתוח ממוחשב מצא הבדלים בתכונות אקוסטיות של ההקלטות. הצליל אינו מדחום: הוא מושפע מכלי המזיגה, הזרם והסביבה, והניסוי בדק הקלטות בתנאים מסוימים בלבד.

לפני ההאזנה, רוב הנשאלים אמרו שלא יוכלו לשמוע אם המים חמים או קרים. כשהשמיעו להם מזיגה ללא תמונה, הביצועים היו טובים מניחוש. כלומר, התפיסה קדמה להסבר המודע שלהם.

החוקרים בדקו גם את תכונות הצליל עצמו ומצאו הבדלים שניתנים לסיווג. זהו רמז לכך שההצלחה אינה רק תחושה סובייקטיבית, אך בעולם האמיתי כלי אחר או מרחק אחר עלולים לשנות את הרמזים.

מה שקורה בכוס הוא פיזיקה פשוטה. מים חמים פחות צמיגים ממים קרים, הם משחררים בועות אחרת והקצף שנוצר מהם מתפרק בקצב שונה. כל אלה משנים את התדרים שנשמעים בזמן המזיגה, ולכן המידע על הטמפרטורה באמת נמצא בקול ואינו דמיון של המאזין.

הניסוי עמד על שני רגליים. סיווג אוטומטי הראה שאפשר להכריע מתוך ההקלטה עצמה מה הייתה הטמפרטורה, כלומר המידע קיים ומדיד. אנשים שנשאלו ישירות הכחישו שיש להם גישה אליו, ובכל זאת הצליחו מעל רמת הניחוש. ההסבר המוצע הוא למידה תפיסתית לאורך החיים שיצרה התאמה חוצת חושים, והיא נשארה בגדר ידע מרומז שאיש לא ניסח מעולם.