קל להסביר את הגאווה על מדף שהרכבתם לבד בכך שהצלחתם במשימה. אבל התופעה נמדדה גם כשהתוצאה הסופית זהה לחלוטין למוצר שנבנה מקצועית, ואפילו אצל ילדים. אז מה בדיוק מעלה שם את הערך?
תופעה שנקראת , על שם רשת הרהיטים המפורסמת במוצרים להרכבה עצמית, מראה : ההשקעה של עבודה בחפץ מעלה את הערך שאנחנו מייחסים לו, גם כשהתוצאה הסופית זהה לגמרי למוצר שנבנה מקצועית. מחקר שבחן את התופעה מפרספקטיבה התפתחותית מצא שהיא כבר קיימת בילדים, ושהיא לא רק עניין של גאווה על הישג אלא קשורה שנוצרת דרך המעורבות בתהליך היצירה עצמו.
המדידה פשוטה ונקייה: שני פריטים זהים לחלוטין, אחד שהמשתתף הרכיב בעצמו ואחד שהוגש לו מוכן, ושאלה כמה כל אחד שווה. ההבדל היחיד הוא מי הרכיב, והמחירים שונים.
ההסבר הראשון שעולה הוא גאווה, וזה רק חלק. המחקר שבחן את התופעה מכיוון התפתחותי מצא אותה כבר בילדים, כלומר היא אינה דורשת הערכה עצמית מפותחת או השוואה חברתית.
מה שכן נדרש הוא מעורבות. תחושת בעלות נבנית משליטה, מהיכרות ומהשקעה עצמית, והרכבה מספקת את שלושתם בבת אחת. החפץ נקשר אלינו לא בגלל מה שהוא אלא בגלל מה שעשינו בו.
ההשלכה המסחרית ברורה: מעורבות קטנה של הלקוח מעלה את הערך הנתפס בלי לשנות דבר במוצר, וזו הסיבה שתערובת עוגה דורשת להוסיף ביצה. והסייג הוא שהכול תלוי בתוצאה, שכן הרכבה שנכשלה אינה מייצרת את האפקט אלא את ההפך.
wat. התופעה כבר קיימת אצל ילדים, לא רק אצל מבוגרים שגאים בהישג שלהם.
wat wat
ההבנה הזאת משפיעה על עיצוב מוצרים ושירותים: מעורבות קטנה של הלקוח בתהליך יכולה להעלות את הערך הנתפס בלי לשנות את התוצר עצמו.
איך יודעים?
משתתפים בנו בעצמם פריט מתוך ערכה, ודירגו את הערך הכספי שלו בהשוואה לפריט זהה שהוצג להם מוכן, כשההבדל היחיד הוא מי בנה את הפריט.
מה עדיין לא יודעים?
האפקט נחלש או נעלם כשהתוצאה הסופית לא מוצלחת, כלומר לא מייצרת את אותה תחושת ערך מוגברת.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
מה נשאר ממבחן המרשמלו כשבדקו אותו על פי עשרה ילדים?התפתחות הילד