ילד בן ארבע הושאר לבד עם ממתק, והובטח לו שאם יחכה ולא יאכל אותו יקבל שניים. שנים אחר כך נמצא לכאורה שמי שהצליח לחכות הצליח יותר בחיים, וזה הפך לסיפור על ועל כוח רצון. ב־2018 חזרו על זה עם . מה נשאר?
מ־2018 מצא שהקשר בין היכולת לחכות לבין הצלחה מאוחרת חלש בהרבה, ושרובו נעלם ברגע שמביאים בחשבון את השכלת האם ואת מצב המשפחה. מה שנראה כמו תכונת אופי היה במידה רבה השתקפות של סביבה יציבה ומשאבים.
הסיפור שנדבק מן הניסוי המקורי פשוט וקוסם: ילד בן ארבע מתאפק מול ממתק, ומה שקורה בשלוש הדקות האלה מנבא איך תיראה הצלחתו כעבור עשרים שנה. אופי כגורל.
החולשה נמצאת , לא בממצא. המחקר המקורי נערך בגן ילדים בקמפוס סטנפורד, כלומר על קבוצה הומוגנית של ילדים לאנשי אקדמיה, ובמספרים קטנים. כשכל הילדים מגיעים מאותו רקע, אי אפשר לראות מה הרקע עושה.
השכפול מ־2018 שינה בדיוק את זה: מדגם גדול פי עשרה ומגוון בהרבה, עם בקרה על השכלת האם ועל מצב המשפחה. הקשר בין ההמתנה לבין הצלחה מאוחרת יצא חלש בהרבה, ורובו נעלם ברגע שהרקע נכנס לחישוב.
הפרשנות המתבקשת היא שמה שנראה כתכונת אופי היה במידה רבה השתקפות של סביבה יציבה ומשאבים. ויש לכך גם המשך: ילד שלמד שהבטחות של מבוגרים מתקיימות מרוויח מהמתנה, וילד שלמד אחרת פשוט מחליט נכון. ראוי לומר שגם השכפול ספג ביקורת, בטענה שחלק שנוספו מכילים בתוכם שליטה עצמית ולכן מנטרלים את מה שרצו למדוד.
wat. ברגע שהביאו בחשבון את השכלת האם ואת מצב המשפחה, כוח הרצון של בן הארבע כמעט הפסיק לנבא כלום.
wat wat
זה משנה את המסקנה המעשית: תוכניות שמנסות ללמד ילדים כוח רצון לבדן צפויות להשפיע פחות ממה שקיווינו, בהשוואה לשיפור התנאים שהילד גדל בהם.
איך יודעים?
מדגם הניתוח כלל 918 ילדים, ותת־הקבוצה שבמוקד המחקר מנתה 552 ילדים, בערך פי עשרה מהמחקר המקורי מ־1990, וכלל בקרה על משתני רקע משפחתי.
מה עדיין לא יודעים?
השכפול עצמו זכה לביקורת. חוקרים אחרים טענו שחלק ממשתני הבקרה שנוספו, כמו יכולת קוגניטיבית מוקדמת, כוללים בתוכם גם שליטה עצמית ולכן מנטרלים את מה שרצו למדוד.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
כוח הרצון נגמר כמו סוללה?שליטה עצמית
מה הגרסה המוכרת של ניסוי מילגרם משמיטה?שכפול מדעי
למה מדף שהרכבתם בעצמכם מרגיש שווה יותר מאותו מדף מוכן?התפתחות הילד