אנשים שנחשפים לאותה טענה כמה פעמים מדרגים אותה כמהימנה יותר, גם כשהיא שקרית ולא הצטברה שום ראיה חדשה בעדה. השאלה היא כמה חזרות בכלל צריך. כמה זה לוקח?
הסיבה המקובלת היא שחזרה הופכת מידע , וקלות העיבוד הזאת מתפרשת בטעות כאות לאמינות. מחקר מ־2016 עקב אחרי הצורה המדויקת של האפקט לאורך חזרות מרובות, ומצא שהוא מופיע כבר אחרי חשיפה אחת נוספת בלבד.
הממצא נשמע מטופש, וזו בדיוק הנקודה: חזרה אינה ראיה. אותה טענה, בלי שום מידע חדש שתומך בה, מדורגת כמהימנה יותר אחרי שנשמעה שוב.
ההסבר המקובל אינו עוסק באמת אלא בקלות. מוח שפגש משפט קודם מעבד אותו מהר יותר, והוא מפרש את הקלות הזאת כאות מרגיע. ההיגיון מאחורי הקיצור הזה סביר, שכן מה שמוכר לנו בדרך כלל אינו מסוכן, ובמקרה הזה הוא מוליך שולל.
עד כמה זה שטחי אפשר לראות מן הקצוות. טקסט בניגודיות טובה, בגופן קריא, ואפילו משפט מחורז מדורגים כנכונים יותר מאותו תוכן בלי התכונות האלה. כלומר מה שנמדד אינו תוכן אלא חוויית הקריאה.
המחקר מ־2016 הראה שהאפקט מופיע כבר אחרי חשיפה אחת נוספת. ההשלכה נוגעת ישירות לפרסום ולדיסאינפורמציה: אסטרטגיה של הצפה עובדת בלי לשכנע. וההגנה חלקית, שכן מחליש את האפקט ואינו מוחק אותו.
wat. טענה שקרית מרגישה אמינה יותר כבר אחרי חשיפה נוספת אחת בלבד.
wat wat
זה מסביר חלק מהכוח של פרסום חוזר ושל שמופצת שוב ושוב, ומזכיר שתחושת ההיכרות עם טענה היא לא עדות לנכונותה.
איך יודעים?
משתתפים דירגו את מהימנות אותן טענות אחרי מספר חזרות שונה, במעקב שבודד את החשיפה כמשתנה היחיד שהשתנה בין הטענות.
מה עדיין לא יודעים?
האפקט נחלש כשלנשאל יש ידע קודם חזק בנושא הספציפי, כלומר הוא פועל בעיקר על טענות שהאדם לא בטוח לגביהן מלכתחילה.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
מה קרה כשהריצו את אפקט דאנינג קרוגר על נתונים אקראיים?הטיות קוגניטיביות
איך סיפור יכול לשנות עמדה בלי להציג רשימת טיעונים?שכנוע
מה קורה כשסיפור גורם לכם לשכוח לרגע את החדר?שכנוע