איך אגם שקט שחרר ענן קטלני בלילה אחד?

אגם ניוס נראה על פניו כמו אגם רגיל, אך בקרקעיתו הצטבר במשך שנים פחמן דו־חמצני ממקור גאולוגי. בלילה אחד ב־1986 השתחרר חלק גדול מן הגז בבת אחת. ענן הגז הכבד זרם במורד העמקים והחליף את האוויר שאנשים ובעלי חיים נשמו. לפי דוח גאולוגי רשמי, לפחות 1,700 אנשים מתו באסון. הגורם המדויק שהפעיל את השחרור הפתאומי אינו מוסכם בכל פרטיו, ולכן חשוב להבחין בין מנגנון הצטברות הגז לבין הניצוץ שהחל את האסון.

במים עמוקים ולחוצים גז יכול להישאר מומס לאורך זמן. באגם ניוס המצב הזה אפשר הצטברות חריגה של פחמן דו־חמצני.

כשהמים שחררו את הגז, הוא נע סמוך לקרקע והגיע ליישובים בעמקים. הדוח הגאולוגי מבהיר את מנגנון החנק וההצטברות, אך ההסבר לאירוע שהתחיל את השחרור אינו סגור עד הפרט האחרון.

התנאי שאיפשר את האסון נבנה במשך שנים ארוכות. האגם הוא אגם מרובד: עמוק, טרופי, ושכבותיו אינן מתערבבות עונתית. מתחתיו עובר צינור וולקני שדרכו עולה פחמן דו־חמצני ממקור עמוק, והוא נמס ונצבר במים התחתונים בלי שום מוצא.

מה שהופך מאגר כזה למסוכן הוא ש שחרור פתאומי ניזון מעצמו: ברגע שמים עמוקים מורמים, הלחץ עליהם יורד, הגז יוצא ממסיסות ודוחף עוד מים מעלה. ברגע שהענן יצא פעל גז כבד מאוויר: הוא זרם במורדות ומילא עמקים מיושבים, והרג בכך שהחליף את החמצן. הצוות הבינלאומי שחקר את האירוע קבע את מקור הגז בבדיקות כימיות ואיזוטופיות, ואילו הטריגר המדויק של אותו לילה נותר שאלה פתוחה.