המודל הפופולרי אומר שכוח הרצון הוא משאב מתכלה: אחרי מטלה שדורשת שליטה עצמית נשאר לכם פחות, ובמטלה הבאה תיכשלו מוקדם יותר. היו חשדות , ולכן 23 מעבדות הריצו פרוטוקול אחיד שנרשם מראש. מה יצא?
סקרנות נחשבת. הנה התשובה.
כמעט ולא נשאר הבדל. הרעיון שנבדק נקרא דלדול האגו, והוא אומר שכוח רצון הוא מאגר שמתרוקן: אם התאפקתם מול קערת ממתקים, תתקשו אחר כך להתרכז במטלה משעממת. כדי לבדוק זאת נותנים למשתתפים מטלה ראשונה שדורשת שליטה עצמית ואז מודדים כמה הם מחזיקים מעמד בשנייה. עשרים ושלוש מעבדות הריצו את אותו פרוטוקול בדיוק, שנרשם מראש כדי שאיש לא יוכל לשנות את השאלה אחרי שראה את התוצאות, על 2,141 משתתפים יחד. ההבדל שהתקבל היה זעיר עד כדי כך שהוא בלתי מובחן מאפס. זה אינו מוכיח שכוח רצון בלתי מוגבל, אבל הגודל שספרי הלימוד מייחסים לתופעה פשוט אינו שם.
את המודל הציג הפסיכולוג בשנות התשעים, מוקדמת אמדה אפקט בינוני. 23 המעבדות הריצו את הפרוטוקול על 2,141 משתתפים. היה d של 0.04 בלבד. קנה המידה עוזר כאן: 0.2 נחשב אפקט קטן, ו־0.04 הוא חמישית מזה. רווח הסמך נע בין מינוס 0.07 לפלוס 0.15, כלומר האפס נמצא בתוך התחום.
המודל שנבדק כאן הוא אחד המוצלחים שהיו לפסיכולוגיה, כי הוא מרגיש נכון. שליטה עצמית כמו שריר: היא מתעייפת, ואחרי שהתאפקתם בבוקר תיכשלו בערב. מכאן נגזרו עצות מעשיות, ואפילו הטענה שמשקה ממותק מחזיר את המשאב.
הבעיה לא היתה חוסר בראיות אלא עודף. אלפי ניסויים, ומטא־אנליזה מוקדמת שאמדה אפקט בינוני. אלא שכשבודקים את פיזור התוצאות מתגלה הצורה האופיינית להטיית פרסום: כמעט אין מחקרים קטנים שיצאו אפס, וזה כמעט בלתי אפשרי סטטיסטית אם האפקט אמיתי וצנוע.
לכן המבחן לא היה עוד ניסוי אלא שינוי בסדר הפעולות. קודם ניסחו פרוטוקול אחד, פרסמו אותו, והתחייבו לפרסם את התוצאה תהיה אשר תהיה. רק אחר כך עשרים ושלוש מעבדות הריצו אותו על 2,141 משתתפים. התוצאה היתה d של 0.04, עם שנע בין מינוס 0.07 לפלוס 0.15. האפס יושב בתוך התחום, ולכן גם כיוון ההשפעה אינו ידוע.
מה שנלמד מזה חורג מכוח רצון. אותה שיטה הורידה מאז כמה ממצאים מפורסמים, ובעיקר היא שינתה את הרגלי המקצוע: היום קשה הרבה יותר לפרסם אפקט חדש בלי . ולהגינות צריך לומר בדק מטלה אחת מתוך רבות, ושיש חוקרים שטוענים שהיא החלשה שבהן.
wat. ב־23 מעבדות ועל 2,141 משתתפים, אפקט דלדול האגו נמדד ב־0.04 עם רווח סמך שכולל את האפס.
wat wat
רעיון שנכנס לספרי לימוד ולעצות יומיומיות לא שרד בדיקה שתוכננה מראש. זה אחד המקרים המסודרים ביותר שממחישים למה רישום מוקדם משנה את התמונה.
איך יודעים?
רשום מראש: 23 מעבדות, 2,141 משתתפים, פרוטוקול זהה של שתי מטלות ברצף.
מה עדיין לא יודעים?
השחזור בדק פרוטוקול אחד מתוך רבים. יש חוקרים שטוענים שהמטלה שנבחרה אינה מייצגת את הפרדיגמה כולה.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
לחייך בכוח באמת משפר את מצב הרוח?שחזור
האם כמה דקות עם טקסט משנות מיד הבנת אדם אחר?שחזור
מה נשאר ממבחן המרשמלו כשבדקו אותו על פי עשרה ילדים?שליטה עצמית