בסדרת ניסויים הראו למשתתפים צורות, מילים או פרצופים לא מוכרים, חלקם פעם אחת וחלקם פעמים רבות, ואז ביקשו לדרג עד כמה הם מחבבים כל אחד. לא היה בפריטים שום תוכן חיובי. מה קבע את הדירוג?
הפריטים שהופיעו שוב ושוב קיבלו דירוגים גבוהים יותר בעקביות, גם כשהמשתתפים לא זכרו שראו אותם קודם, כלומר הספיקה. עצם ההיכרות, גם בלי תוכן חיובי כלשהו, מספיקה כדי להטות את הטעם שלנו.
הממצא נשמע כמעט ריק מתוכן, וזו בדיוק עוצמתו. אין כאן שום מידע חיובי, אין הקשר ואין חוויה טובה. רק חזרה, ומתוכה נולדת העדפה.
המערך פשוט. מציגים למשתתפים צורות, מילים חסרות משמעות או פרצופים לא מוכרים, חלקם פעם אחת וחלקם פעמים רבות, ואז מבקשים לדרג עד כמה הם מחבבים כל אחד. הפריטים שחזרו קיבלו דירוגים גבוהים יותר בעקביות.
הפרט המפתיע הוא שזה עובד גם כשהמשתתפים אינם זוכרים שראו את הפריט, ואף כשהוא הוצג מהר מכדי להיקלט במודע. ההסבר הוא שטף עיבוד: מה שכבר פגשנו מעובד בקלות מעט גדולה יותר, והמוח מפרש את הקלות הזאת כתחושה נעימה, ומייחס אותה לפריט.
ההשלכות יומיומיות. זה מסביר חלק ניכר מן ההיגיון של , ומזכיר שהעדפה שמרגישה כמו טעם אישי יכולה להיות רק תוצר של חשיפה. אותו מנגנון מעלה גם את תחושת האמינות של אמירה שחוזרת. והמגבלה חשובה: מעבר לסף מסוים החזרה מייצרת שעמום או סלידה במקום חיבה.
wat. צורה שהופיעה שוב ושוב קיבלה דירוג חיבה גבוה יותר, גם כשלא זכרו שראו אותה.
wat wat
זה מסביר חלק ניכר מהיגיון הפרסום החוזר, ומזכיר שהעדפה שמרגישה כמו טעם אישי יכולה במקרים רבים להיות רק תוצאה של חשיפה.
איך יודעים?
ניסויים מבוקרים שבהם היא המשתנה היחיד שהשתנה בין הפריטים, כדי לבודד את ההשפעה של החזרה עצמה מהשפעות אחרות.
מה עדיין לא יודעים?
ההשפעה עולה עד סף מסוים ואז נחלשת ולעיתים אף הופכת לשלילית, : יותר מדי חזרות יכולות ליצור שעמום או סלידה במקום חיבה.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
איך מילה אחת בשאלה שותלת זיכרון של משהו שלא קרה?זיכרון
למה אותה כמות לימוד נקלטת טוב יותר כשמפזרים אותה?זיכרון
מה המוח שלכם כבר יודע על מילה שברחה לכם?זיכרון