ב־1961 התבקשו משתתפים להפעיל מה שנראה להם כשוקים חשמליים הולכים וגוברים על אדם אחר, לפי הוראות של חוקר בעל מרות. התוצאה מצוטטת מאז כמספר אחד שמסכם את טבע האדם. מה המספר הזה מסתיר?
הגרסה שהתפרסמה ברבים מתמצתת את התוצאה למספר אחד, אך מילגרם בעצמו הריץ עשרים וארבע גרסאות שונות של הניסוי, עם שיעורי ציות שנעו מאוד בהתאם למרחק מהקורבן, לנוכחות מפקח, ולפרטים נוספים. שכפולים מודרניים, שנעצרו מטעמים אתיים בשלב מוקדם יותר, מראים דפוסי ציות דומים גם היום, אף שאינם זהים.
הנתון שכולם מכירים הוא שכשני שלישים מן המשתתפים הגיעו עד הקצה של הסולם. הוא נכון, והוא מגיע מתוך עשרים וארבעה.
מילגרם עצמו הריץ ואריאציות רבות, וכל אחת שינתה פרט אחד. כשהקורבן ישב באותו חדר, הציות ירד. כשהמשתתף נדרש להצמיד בעצמו את ידו של הקורבן ללוח, הוא ירד עוד. כשהחוקר נתן הוראות בטלפון במקום לשבת לצדו, הוא צנח. כששני חוקרים חלקו ביניהם, כמעט איש לא המשיך.
כלומר התוצאה האמיתית אינה מספר אלא מפה: הציות רגיש מאוד למרחק מן הקורבן, לנוכחות פיזית של הסמכות, ולאחידות שלה. זה לקח שונה לגמרי מ״שני שלישים מן האנשים היו ממשיכים״.
שכפולים מודרניים, שנעצרים בנקודה מוקדמת יותר , מראים דפוסים דומים גם היום. ויש גם קריאה אחרת של הנתונים המקוריים: לפיה המשתתפים לא היו צייתנים עיוורים אלא שיתפו פעולה עם מה שנראה להם מטרה מדעית חשובה, והשכנוע נשען על ״הניסוי דורש שתמשיך״ ולא על איום. גם זה משנה את המסקנה.
wat. רוב מה שאנשים יודעים על מילגרם מגיע מגרסה אחת של הניסוי, ולא מהתמונה שהוא עצמו מצא.
wat wat
ההבנה המדויקת יותר חשובה כי היא משפיעה על מסקנות בנוגע לציות לסמכות, ולא רק על מספר אחד דרמטי שקל לצטט אך קשה להבין ממנו את התמונה המלאה.
איך יודעים?
שכפולים אתיים בעשורים האחרונים חוזרים על תנאי הניסוי עד נקודת עצירה מוקדמת יותר, ומשווים את שיעורי הציות לנתונים המקוריים של מילגרם מאותה נקודה.
מה עדיין לא יודעים?
יש גם לנתונים המקוריים, שטוענת שהמשתתפים לא היו צייתנים עיוורים אלא פעלו מתוך שיתוף פעולה עם מטרה שנראתה להם מדעית וחשובה.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
מה נשאר ממבחן המרשמלו כשבדקו אותו על פי עשרה ילדים?שכפול מדעי