כל צליל קולי מכיל יסוד וגם סדרה של תדרים גבוהים ממנו, שנקראים . כדי לבדוק אם יש קשר בין זה לבין מוזיקה, ניתחו הקלטות דיבור וחילצו את יחסי התדרים שמופיעים בו, ואז השוו לסולמות. מה יצא?
החוקרים ניתחו הקלטות של דיבור וחילצו אילו יחסי תדרים מופיעים בו בפועל. אחר כך השוו את היחסים האלה למרווחים שמרכיבים בתרבויות שונות. ההתאמה הייתה גבוהה: כל שנחשב בעולם נעים הוא מרווח שהאוזן שומעת כל היום בקול אנושי.
בין תו לתו שמעליו באוקטבה יש אינסוף תדרים אפשריים, ובכל זאת כמעט כל תרבות בוחרת מהם חמישה עד שבעה, ולעתים קרובות בערך את אותם יחסים. השאלה היא למה דווקא אלה.
ההצעה שנבדקה כאן היא שהתשובה נמצאת בקול האנושי. כל צליל קולי מכיל תדר יסוד וגם סדרת הרמוניות מעליו, ולכן אוזן ששומעת דיבור כל היום שומעת למעשה יחסי תדרים מסוימים שוב ושוב.
החוקרים ניתחו של הקלטות דיבור בכמה שפות, דירגו אילו יחסי תדרים שכיחים בו, והשוו את הדירוג לשכיחות המרווחים בסולמות מתועדים מתרבויות שונות. ההתאמה הייתה גבוהה. אם זה נכון, מה שאנחנו מכנים נעים לאוזן הוא פשוט מה שהאוזן מכירה.
הסייג הוא שזו התאמה ולא הוכחה למקור, ויש הסברים מתחרים שמסבירים את אותם נתונים. האחד אומר שגם הדיבור וגם המוזיקה נשענים על אותה פיזיקה של מיתר וחלל, ולכן חופפים בלי שהאחד יצר את השני. השני אומר שההעדפה נלמדת מן המוזיקה שגדלנו עליה. הוויכוח לא הוכרע, ותצפיות בתרבויות שבהן הסולמות שונים מן המערביים מחדדות אותו במקום לסגור אותו.
wat. המרווחים שאנחנו קוראים להם נעימים הם אותם יחסי תדרים שהאוזן קולטת בכל שיחה, עוד לפני שנשמע כלי נגינה אחד.
wat wat
זו הצעה להסבר למה מוזיקה של תרבויות רחוקות עדיין נשמעת לנו כמוזיקה. אולי הקנה מידה המשותף אינו מוזיקלי כלל, אלא קולי.
איך יודעים?
החוקרים ניתחו ספקטרום של הקלטות דיבור במספר שפות, דירגו אילו יחסי תדרים שכיחים בו, והשוו את הדירוג לשכיחות המרווחים בסולמות מוזיקליים מתועדים מתרבויות שונות.
מה עדיין לא יודעים?
זו שאלה של : ההתאמה היא ולא הוכחה למקור. יש הסברים מתחרים המבוססים על אקוסטיקה של כלים ועל למידה תרבותית, והוויכוח לא הוכרע.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
למה דוברי סינית מזהים גבהי צליל טוב יותר בממוצע?מוזיקה
איך זמרת אופרה נשמעת מעל תזמורת שלמה בלי מיקרופון?אקוסטיקה
איך בועה זעירה במים פולטת הבזק אור?אקוסטיקה