תמנון טועם במגע. איך הזרוע שלו יודעת מה היא נוגעת בו?

הקולטנים כימיים־מישושיים, והמבנה שלהם התגלה בקריו־מיקרוסקופ אלקטרונים והשוואה לקולטני אצטילכולין ניקוטיניים, שמהם הם התפתחו. התברר שהחלק שמעביר את האות פנימה כמעט לא השתנה. מה שכן השתנה לגמרי הוא הכיס שאליו נקשר החומר. האבולוציה שמרה על המנוע והחליפה את החיישן, כלומר החלק שמעביר את האות אינו חדש כלל.

הבעיה שתמנון פותר היא בעיה של מדיום. ריח, בים או באוויר, עובד רק על חומרים שמתפזרים בסביבה ומגיעים לחיישן. אלא שהרבה ממה שמעניין תמנון על קרקעית הים אינו נמס במים: הציפוי של סרטן, רעל על עור, שאריות על אבן.

לכן החוש שלו דורש מגע. בפיות היניקה יושבים קולטנים כימיים־מישושיים שנדלקים רק כשהזרוע נוגעת ישירות בחומר. מבחינת החיה זה אומר שהיא יכולה לתחוב זרוע לתוך סדק אפל ולדעת מה יש שם, בלי לראות ובלי להוציא.

השאלה המעניינת היא מאיפה חלבון כזה מגיע. הפענוח המבני הראה שהוא צאצא של קולטני אצטילכולין ניקוטיניים, אותם קולטנים מוכרים שמעבירים פקודה מעצב לשריר בכל בעלי החיים. הטבעת שפותחת תעלה ומעבירה את האות פנימה נשמרה כמעט ללא שינוי.

מה שכן השתנה לגמרי הוא הכיס שאליו נקשר החומר. במקום מולקולת מוליך עצבי קטנה ומסיסה, הוא בנוי היום לקלוט מולקולות גדולות שאינן נמסות במים. זו תמונה נדירה של איך נולד חוש חדש: לא המצאה מאפס אלא מנוע קיים שהוחלף לו החיישן. המחקר מסביר מבנה וקשירה, ולא איזו התנהגות כל קולטן מפעיל בתמנון חי.