איך הכרעה של מאית שנייה נקבעה בלי ויכוח?

הצילום המהיר איפשר לבדוק את רגע ההכרעה. באולימפיאדת 2008 ניצח פלפס בזמן 50.58 שניות לעומת 50.59 של צ׳אביץ׳, הפרש של 0.01 שניות, כלומר מאית אחת מתוך 100. ההבדל לא נקבע לפי מי שנראה קרוב יותר למצלמה, אלא לפי הגדרת הסיום של הענף.

בגמר מאה מטר פרפר בבייג׳ינג 2008, בדרך אל שמונה מדליות זהב באותם משחקים, נראה באולם ובשידור שמילוראד צ׳אביץ׳ הגיע ראשון. התוצאה הרשמית קבעה אחרת: פלפס ב־50.58 מול 50.59, הפרש של מאית שנייה.

ההסבר נמצא בהגדרה ולא במחלוקת. לוח המגע אינו מודד מי נגע קודם אלא מי הפעיל עליו לחץ מעל סף. צ׳אביץ׳ סיים בהחלקה עדינה אל הקיר, ופלפס במכה קצרה וחזקה, וזה ההבדל שהמערכת רשמה.

הצילום המהיר לא הכריע אלא אישר. תפקידו היה דווקא להתמודד עם העובדה שהעין ראתה משהו אחר, ולהראות שהכלל הופעל כראוי. זה הרגע שבו ספורט מגדיר שההכרעה שייכת למדידה ולא לרושם.

מעניין מה שהאיגוד בחר לא לעשות. הציוד מסוגל למדוד באלפיות שנייה, אבל המדידה הרשמית נעצרת במאיות, מפני שהפרשי בנייה בין מסלולים באותה בריכה גדולים מאלפית; מדידה מדויקת יותר הייתה מודדת את הבריכה ולא את השחיינים. כלומר מאית שנייה אינה גבול הטכנולוגיה אלא החלטה על מה הוגן למדוד. והתוצאה גם אינה אומרת שפלפס שחה מהר יותר לאורך המשחה, רק שסיים אותו לפי ההגדרה.