האם חולדה זוכרת מי עזר לה בשעת צרה?

בתחילת הניסוי חולדה אחת הייתה לכודה בצינור. אחת משתי שותפות אפשריות שחררה אותה, והאחרת לא. אחר כך החולדה שניצלה התבקשה לעבוד עם שותפה כדי למשוך מגש מזון. היא שיתפה פעולה יותר עם מי ששחררה אותה. החוקרים בדקו גם קרבה משפחתית, ולא מצאו שהיא הסבירה את הבחירה הזו. זו עדות להדדיות ישירה במשימה, לא הוכחה שחולדות חשות הכרת תודה אנושית.

חולדה שהייתה לכודה בצינור פגשה שתי שותפות: אחת שחררה אותה והשנייה לא. בהמשך הוצב לפני הזוגות מתקן שבו שיתוף פעולה הביא למזון.

החולדה נטתה לעבוד עם מי שעזרה לה קודם, גם כאשר קרבה משפחתית לא סיפקה הסבר לבחירה. אפשר לקרוא לכך הדדיות ישירה במובן ההתנהגותי, אך לא צריך להלביש על החולדה סיפור אנושי על הכרת תודה.

המבנה של ניסוי דו־שלבי הוא מה שמאפשר להסיק כאן משהו. השלב הראשון, שחרור ממלכודת, קובע מי עזרה ומי לא. השלב השני הוא משימה אחרת לגמרי, משיכת מגש מזון, שבה החולדה בוחרת שותפה. מכיוון שהמשימות שונות והזמן מפריד ביניהן, בחירה עקבית בעוזרת הקודמת קשה להסבר במשיכה מקרית או בקרבה פיזית.

ההסבר שנשלל במפורש חשוב לא פחות מזה שנמצא. ברירת קרובים הייתה ההסבר המתבקש, והיא לא ניבאה דבר: חולדה נורווגית בחרה לפי מי עזרה לה, לא לפי מי קרובה אליה גנטית. בטבע המין הזה חי במושבות שבהן אותם פרטים נפגשים שוב ושוב, ולכן זיכרון של טובה שנעשתה יכול להשתלם. עדיין, הממצא מתאר כלל התנהגות ולא מחשבה: אין בו דבר שמחייב שהחולדה חווה חוב או הכרת תודה.