ההיגיון אומר שקרח שנמס מוסיף מים לאוקיינוס, ולכן המפלס עולה בכל מקום. אבל מסת קרח ענקית על היבשה גם מושכת אליה את מי הים בכוח הכבידה שלה, וכשהיא נעלמת המשיכה הזו נעלמת איתה. מה קורה בסמוך אליה?
דמיינו שמי הים הגדולה שעל היבשה. כשהקרח נמס, הוא מוסיף מים לאוקיינוס, אבל גם מושך אליו פחות מים. לכן סמוך למסת הקרח המפלס יכול לרדת, בעוד שבמקומות רחוקים הוא עולה. נאס״א מתארת את התבנית הזאת : מקום מוצאו של הקרח משפיע על המקום שבו המים יעלו.
ההנחה האינטואיטיבית היא שהפשרת קרח מעלה את הים בכל מקום באותה מידה, כמו מים שנוספים לאמבטיה. זה לא מה שקורה בפועל.
מסת קרח יבשתית גדולה מושכת אליה מים בכוח הכבידה שלה, ולכן המפלס סביבה גבוה מעט עוד לפני ההפשרה. כשהיא מצטמצמת, המשיכה נחלשת והמים שנערמו לידה מתפזרים החוצה.
התוצאה הפוכה מן הציפייה: סמוך למסת הקרח המפלס יכול דווקא לרדת, בעוד שבמקומות רחוקים הוא עולה יותר מן הממוצע. לכן מדובר בתבנית מרחבית שמזוהה עם מקור ההפשרה, ולא בעלייה אחידה.
המדידה נשענת על זוג לוויינים שעוקבים זה אחר זה, והמרחק ביניהם משתנה מעל אזור כבד יותר, כך שאפשר לשקול קרחון מן החלל. כדי להעריך סיכון בחוף מסוים צריך לדעת גם היכן נמס הקרח, ולא רק כמה מים נוספו. זו תרומה אחת בלבד: זרמים, התחממות המים ותנועת הקרקע משפיעים גם הם.
wat. קרח נמס מוסיף מים לים, אבל אובדן המשיכה שלו יכול להרחיק מים דווקא מהחוף הקרוב אליו.
wat wat
כדי להעריך סיכון בחוף שלכם צריך לדעת גם היכן נמס הקרח, ולא רק כמה מים נוספו בעולם.
איך יודעים?
נאס״א משלבת מדידות שינויים בכבידה ו־GRACE-FO עם חישובים של תגובת מפלס הים לאובדן הקרח.
מה עדיין לא יודעים?
זו תרומה אחת לשינוי המקומי. , זרמים, התחממות המים ועלייה או שקיעה של הקרקע, משפיעים גם הם על המפלס שנמדד.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
איך יודעים כמה רחוק הירח בדיוק של מילימטרים?כבידה
מה מושך אלינו אלפי גלקסיות ואנחנו כמעט לא רואים אותו?כבידה
פטיש כבד ונוצה קלה שוחררו יחד על הירח. מי הגיע ראשון?כבידה