בתרגילים שבהם מתעמלת מסתובבת באוויר, הגוף נשען על כדי לדעת היכן הוא נמצא גם בלי לראות את הקרקע. תיארה באולימפיאדת טוקיו רגע שבו התחושה הזו נעלמה פתאום. מה קורה שם, ולמה זה מסוכן?
הסימון twisties מתאר אובדן פתאומי של התחושה הזו, כפי שסימון ביילס תיארה במהלך אולימפיאדת טוקיו. כאשר הנחיתה אינה צפויה, הפסקה והורדת סיכון עשויות להיות חשובות יותר מהשלמת התרגיל.
בתרגיל שבו הגוף מסתובב באוויר סביב שני צירים בו זמנית, העין כמעט חסרת תועלת: אין די זמן לזהות את הקרקע ולתקן. מה שמנהל את התרגיל הוא חוש פנימי שיודע היכן הגוף נמצא, ומתעמלת בונה אותו בעשרות אלפי חזרות.
טוויסטיז הוא השם שהענף נתן לרגע שבו החוש הזה מתנתק באמצע. הגוף ממשיך להסתובב, והמתעמלת מאבדת את הידיעה כמה סיבובים עברו והיכן הרצפה. סימון ביילס תיארה זאת בטוקיו ב־2021, ובכך הוציאה מונח פנימי אל השיח הציבורי.
זה מסוכן במיוחד מפני שהתרגיל עצמו אינו נעצר. נחיתה מסיבוב כפול שמתבצעת שבריר שנייה מוקדם או מאוחר מדי היא נחיתה על הראש או על הצוואר, ולכן ההחלטה לעצור באמצע תחרות אינה ויתור אלא חישוב נכון.
הסייג חשוב כדי לא להפוך תיאור לאבחנה. אין הגדרה רפואית מוסכמת לתופעה, אין מדידה שלה והמנגנון אינו ידוע; מה שקיים הוא תיאורים עקביים של מתעמלות, מאמנים ורופאי ספורט. גם הקשר להסברים מוכרים כמו חנק תחת לחץ או עומס נפשי אינו ברור. מה שכן ברור הוא שמיומנות שנבנתה שנים יכולה להיעלם לרגע, ושזה אינו עניין של נחישות.
wat. כשהמפה הפנימית של הגוף נעלמת באמצע סיבוב, תרגיל מוכר כבר אינו תרגיל צפוי.
wat wat
הסיפור מראה שבספורט עילית גם יכולה להשתבש, ושבטיחות אינה מדד לנחישות או לכוח רצון.
איך יודעים?
הידע כאן מבוסס בעיקר על , מאמנים ורופאי ספורט ועל ניתוחים של דרישות התרגיל, לא על ניסוי מבוקר שמגדיר תסמונת אחת.
מה עדיין לא יודעים?
המונח אינו אבחנה רפואית מוסכמת אחת, והמנגנון המדויק אינו ידוע. אי אפשר להסיק ממנו שכל תחושת בלבול באוויר היא אותו מצב.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
למה המחברות של מארי קירי שמורות בקופסאות עופרת?בטיחות
דף עם 19 סעיפים בחדר ניתוח. כמה זה יכול לשנות?בטיחות