האם אפשר לזהות מחלה רק מריח חולצה?

עשרים מתנדבים מסרו דגימות ריח מבית השחי פעם כשהיו בריאים ופעם בזמן זיהום נשימתי חריף. בניסוי סמוי־כפול, שמונים בוחנים קיבלו זוג דגימות מאותו אדם וניסו לבחור איזו נאספה בזמן מחלה. הם הצליחו ב־56.7 אחוז מן הבחירות, שיעור מעט מעל 50 אחוז שהיה צפוי מניחוש. ייתכן ששינוי בריח הגוף נושא מידע מסוים על מצב הבריאות, אבל הביצוע רחוק מאוד מיכולת אבחון שימושית של אדם בודד.

אם מחלה משנה מעט את ריח הגוף, אולי אחרים יוכלו להרגיש בה. כדי לבדוק זאת נאספו דגימות מאנשים בזמן בריאות ובזמן זיהום נשימתי חריף.

שמונים בוחנים ניסו לזהות את הדגימה שנאספה בזמן מחלה מתוך זוג של אותו אדם. הם צדקו ב־56.7 אחוז מן המקרים, מעט מעל ניחוש. לכן הכותרת מסקרנת, אך התוצאה אינה ״אפשר לאבחן חולה מהריח״. מדובר באות חלש בתנאי מעבדה.

המערך בנוי כך שאפשר יהיה לבטוח בתוצאה בתחום שקל מאוד לטעות בו. עשרים תורמים מסרו ריח בית השחי פעמיים, פעם בבריאות ופעם במהלך זיהום נשימתי חד, ולכן כל השוואה היא של אדם לעצמו ולא בין אנשים שונים. שמונים מדרגים התבקשו לזהות, בעשרים זוגות דגימות, איזו מהן היא של החולה.

שתי החלטות מתודיות נוספות מגנות על הממצא. בחירה כפויה מבין שתיים קובעת מראש שרמת הניחוש היא חמישים אחוז, ולכן אפשר לבדוק סטייה ממנה בלי הנחות נוספות. סמיות כפולה מבטיחה שגם מי שהגיש את הדגימות לא ידע מה בתוכן, וזה חשוב במיוחד בחוש שרגיש לרמזים לא מודעים. הזיהוי אכן עבר את רמת הניחוש, אך צריך לזכור מה זה אומר: המידע נמצא בריח וזמין לחוש, ואין בכך עדות ל התנהגות קרבה והימנעות בפועל.