מה קשה יותר למצוא כשסוגרים נחיר אחד?

משתתפים מכוסי עיניים ניסו לכוון אל מקור ריח במרחק קצר או ארוך. בריח שמפעיל בעיקר את חוש הריח, שני נחיריים נתנו יתרון בחלק ממבחני האיתור לעומת נחיר אחד. בריח שמגרה גם את העצב המשולש בפנים, היתרון הזה לא הופיע באותה צורה. לכן אין לומר ששני נחיריים הם תמיד כמו שתי אוזניים; סוג הריח והמרחק משנים את המשימה.

הריח מתפזר באוויר וקשה לדעת מאיזה כיוון בא. החוקרים העמידו מקור ריח במרחב וביקשו ממשתתפים מכוסי עיניים למצוא אותו באמצעות נחיר אחד או שניים.

לריח שפעל בעיקר דרך חוש הריח היה יתרון לשני נחיריים בחלק מהתנאים. לחומר שגם הפעיל את העצב המשולש לא נצפה אותו יתרון. מכאן שהתשובה תלויה באיזה חומר מריחים ובכמה קשה לאתר אותו.

השאלה אם אדם יכול לאתר מקור ריח במרחב נראית פשוטה, והיא קשה למדידה. הנבדקים עברו כיסוי עיניים כדי שלא יסתמכו על ראייה, והמשימה נבדקה בשני מרחקים: שדה רחוק ושדה קרוב. ההפרדה הזאת היא שחשפה את התמונה.

בטווח הקצר ההצלחה הייתה גבוהה כמעט תמיד, בלי תלות בחומר ובלי תלות במספר הנחיריים הפתוחים. בטווח הארוך התגלה ההבדל: עבור החומר בעל רכיב טריגמינלי לא היה יתרון לשני נחיריים, ואילו עבור החומר שהוא ריח כמעט טהור דווקא כן. זה מתיישב עם השוואה בין נחיריים כמנגנון, ומסביר למה היתרון קטן: המרחק בין הנחיריים זעיר, ולכן ההפרש ביניהם קטן בהתאם.