מה באמת הורס את "הצעקה" של מונק, ומה חשבו בטעות?

הבדיקה גילתה שהגורם המרכזי לפירוק הוא דווקא רטיבות באוויר. המשמעות המעשית הפוכה מהאינטואיציה: שליטה בלחות חשובה כאן יותר מהחשכת החדר.

ההנחה שאור הוא האויב המרכזי של ציור היא נכונה בדרך כלל, ולכן הגרסה הזו של הצעקה הוצגה שנים בתאורה נמוכה מאוד. הבעיה היא שההידרדרות נמשכה בכל זאת.

הצוות שילב שני סוגי מדידה: ספקטרוסקופיה ניידת על הציור עצמו במוזיאון, בלי לגעת בו, וניסויים על דגימות צבע היסטוריות מאותה תקופה במאיץ חלקיקים. השאלה שהם שאלו הייתה איזה תנאי מייצר את תוצרי הפירוק שנמצאו בפועל בציור.

התשובה הייתה לחות ולא אור. המשמעות המעשית הפוכה מן האינטואיציה, ויקרה: בקרת אקלים באולם תובענית הרבה יותר מהחשכה, אבל החשכה כאן מגנה מפני האיום המשני בזמן שהעיקרי פועל.

הסייג הוא שהממצא נוגע לפיגמנט מסוים בציור מסוים. הוא אינו אומר שאור בטוח ליצירות אחרות, ואינו מבטל בקרת תאורה. המסקנה הרחבה יותר היא על אופן העבודה: הנחיות שימור נקבעות לעשרות שנים קדימה ולעתים קרובות על סמך ידע כללי, וכאן מדידה על היצירה עצמה הפכה הנחה מקובלת. זה גם מה שהפך לאפשרי רק לאחרונה, כשמכשירים ניידים אפשרו לבדוק ציור בלי לגזור ממנו דבר.