איך קוראים מכתב סגור בלי לפתוח אותו?

באוסף Brienne, שאינו יוצא דופן בכך, חוקרים סרקו מכתבים אטומים בקרני X, בנו מודל תלת־ממדי של שכבות הנייר ופרסו אותו חישובית לתמונה קריאה.

הבעיה כאן אינה רק לקרוא. מכתב נעול הוא חפץ שבו צורת הקיפול היא חלק מן המידע: היא מעידה על מידת הסודיות, על היחס בין הכותב לנמען, ולעיתים על זהות הכותב. פתיחה פיזית קוראת את הטקסט ומוחקת את זה.

השלב הראשון הוא סריקה. טומוגרפיית רנטגן ברזולוציה של מיקרונים מייצרת מודל תלת־ממדי של כל מה שבתוך החבילה, בלי לגעת בה. הקושי הוא שהדיו כמעט אינו נבדל מן הנייר בצפיפות, ולכן נדרשת רגישות חריגה.

השלב הקשה יותר הוא הפריסה. במודל שמתקבל השכבות נוגעות זו בזו ומעוכות, וצריך לעקוב אחרי כל אחת מהן לאורך כל הקיפול, להפריד אותה מן השכנות, ואז למתוח אותה לדף שטוח בלי לעוות את הכתב. זו עבודה של אלגוריתם ולא של עין.

כדי לוודא שהתוצאה אינה המצאה, הופעלה השיטה גם על מכתב שכבר נפתח בעבר, והתוצאה הושוותה למה שידוע. מה שהתקבל בסוף הוא טקסט קריא של מכתבים שאיש לא קרא מעולם, לצד שימור הנעילה עצמה. וההצלחה תלויה במצב הנייר, בהרכב הדיו ובמורכבות הקיפול, ולכן לא כל מסמך סגור ייקרא.