כתב יד מימי הביניים כתוב על , כלומר על עור מעובד של כבשה, עז או עגל. העור הזה אינו חומר מת: הוא שומר חומר ביולוגי, וגם שרידים של כל מי שדפדף בו. איך מוציאים את זה?
העור הזה שומר חומר ביולוגי: של החיה, שמאפשרים לזהות את המין שלה, ושרידים של מי שהחזיק בספר ודפדף בו. אפשר לאסוף את זה , במחיקה עדינה בגומי שמלקטת חלקיקים מפני השטח. הטקסט מספר מה נכתב, והקלף מספר מי היה שם.
ההרגל הוא להתייחס לכתב יד כאל מכל של טקסט: מה שחשוב כתוב עליו, והחומר הוא רק נשא. הגישה הזאת הופכת את היחס, ושואלת מה החומר עצמו יודע.
קלף הוא עור מעובד של כבשה, עז או עגל, ולכן הוא רקמה ביולוגית. בתוכו נשמרים דנ״א של החיה וחלבונים שמאפשרים לזהות את המין שלה, וגם שרידים של כל מי שאחז בדף ודפדף בו לאורך הדורות.
מה שפתח את התחום היה שיטת איסוף שאינה הורסת: מוחקים בעדינות בגומי לבן, והפירורים אוספים חלבונים ותאים מפני השטח. שומרי אוספים ממילא מנקים כך כתבי יד, ולכן אין כאן נזק נוסף, בעוד שעד אז דגימה דרשה חיתוך.
ומה שמתקבל הוא שכבת מידע שאיש לא התכוון לרשום. מאיזה עדר הגיע העור, כמה בעלי חיים נדרשו לספר אחד, ומכאן על גידול ועל מסחר, ולצד זה מי החזיק בספר ואיפה. לא כל כתב יד נותן תוצאה: נגיעה מודרנית וטיפולי שימור מן העבר מזהמים את הדגימה ומטשטשים את המקור.
wat. קלף הוא עור בהמה, ולכן הוא נושא דנ״א. כתב יד מספר גם מה נכתב בו, וגם מאיזה עדר הגיע הדף עצמו.
wat wat
כל ספר עתיק הופך למאגר נתונים על עדרים, על מסחר ועל אנשים. מידע שאיש לא התכוון לרשום, ובכל זאת נשמר בין הדפים.
איך יודעים?
המאמר מרכז שיטות לאיסוף לא הרסני מהקלף עצמו, בעיקר ודנ״א משאריות שנאספות מפני השטח, ואת מה שאפשר ואי אפשר להסיק מהן.
מה עדיין לא יודעים?
לא כל כתב יד נותן תוצאה. נגיעה מודרנית וטיפולי שימור מהעבר יכולים ולטשטש את המקור.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
איך שרדו מגילות עור בנות אלפיים שנה במדבר?כתבי יד
איך הגיע התצלום שחשף את מבנה הדנ״א לידיים של ווטסון?דנ״א
למה ספינה ששרדה שלוש מאות שנה במים מתפרקת דווקא ביבשה?שימור