למה אותה הקרבה לזוגיות יכולה לקרב אדם אחד ולהרחיק אחר?

ויתור על רצון אישי אינו טוב או רע בפני עצמו. החוקרים הבחינו בין מניע התקרבות, למשל לשמח את בן הזוג, לבין מניע הימנעות, למשל למנוע כעס. בשיחה, ביומן של שבועיים ובמעקב של שלושה חודשים, המניע החיובי נקשר לרגש ולקשר טובים יותר לשני הצדדים. מניע ההימנעות נקשר בעיקר למחיר רגשי אצל מי שהקריב.

ההנחה הרווחת היא שוויתור הוא סימן לאהבה, וככל שמוותרים יותר כך הקשר חזק יותר. המחקר הזה שואל שאלה אחרת: לא כמה ויתרת, אלא למה.

ההבחנה היא בין מניע התקרבות, למשל לשמח את בן הזוג, לבין מניע הימנעות, למשל למנוע ריב או אשמה. מבחוץ שתי הפעולות זהות לחלוטין, ולפעמים אפילו בן הזוג אינו יודע להבדיל ביניהן.

שמונים זוגות נבדקו בשלוש דרכים: שיחה במעבדה, יומן יומי של שבועיים, ומעקב כעבור שלושה חודשים. ויתור ממניע התקרבות נקשר לרגש ולקשר טובים יותר, לשני הצדדים. אותו ויתור ממניע הימנעות נקשר בעיקר למחיר רגשי אצל מי שהקריב.

ההסבר מתיישב עם מה שידוע על שתי המערכות האלה בתחומים אחרים: הצלחה בהימנעות אינה מורגשת כהצלחה אלא כהיעדר, ולכן אין ממנה סיפוק בעוד שהמחיר שולם. הסייג הוא שהמניעים נמדדו בדיווח עצמי, ואדם אינו תמיד יודע מה הניע אותו. וחשוב מה שהממצא אינו אומר: גם ויתור ממניע טוב עולה משהו, והוא אינו מתקן חוסר הדדיות או ויתור שפוגע בצרכים בסיסיים.