מה קורה כשמתייחסים לרגש של ילד כמידע ולא כהפרעה?

התוכנית הועברה בקבוצה. בהשוואה לרשימת המתנה, הם דיווחו פחות ענישה ופחות לחץ הורי. ויסות רגשי אצל הילדים השתפר מאוחר יותר, ולא בכל מדד מיד לאחר הקורס.

הפרשנות הרווחת לרגש של ילד היא שהוא בעיה לפתור: להרגיע, להסיח, או לעצור. הגישה שנבדקה כאן מתייחסת אליו כאל מידע, וההבדל המעשי הוא בסדר הפעולות ולא באהבה.

הרצף שנלמד הוא זיהוי הרגש, מתן שם, הקשבה ואישור החוויה, ורק אז הצבת גבול או חיפוש פתרון. חשוב מה זה אינו: קבלת הרגש אינה קבלת ההתנהגות, ואפשר להכיר בכעס ובאותו זמן לעצור יד שמרימה.

מאה וארבעה הורים לילדי גן בהונג קונג חולקו באקראי לתוכנית קבוצתית או לרשימת המתנה. בהשוואה לקבוצה הממתינה, המשתתפים דיווחו על פחות ענישה ועל פחות לחץ הורי.

שני סייגים חשובים. השיפור בוויסות הרגשי של הילדים עצמם הופיע מאוחר יותר ולא בכל מדד מיד בסיום, וזה סביר, שכן שינוי אצל ילד מגיע אחרי שינוי בהתנהגות ההורה ולא איתו. בנוסף כמעט כל המדידות נשענו על דיווח של אותם הורים שעברו את הקורס, וגם על התנהגותם שלהם וגם על ילדיהם, כך שאי אפשר להפריד בין שינוי אמיתי לבין ידיעה מה התשובה הרצויה. המעקב היה קצר, והמחקר נערך בהקשר תרבותי אחד.