תמונה שומרת את המוצג, של הזיכרון לכלי חיצוני, אבל לא בהכרח את מה שנשאר ממנו בראש. בסיור מודרך התבקשו משתתפים לצלם חלק מן המוצגים ורק להתבונן באחרים, ואחר כך נבדק מה הם זוכרים מכל אחד. מה קרה לזיכרון של מה שצילמו?
בהמשך הם זכרו פחות מהמוצגים שצילמו, וגם פחות פרטים ומיקומים, אף שהתמונה עצמה נשמרה בטלפון בלבד. אבל היה טוויסט: כשהתבקשו מסוים, לא הופיעה, אפילו לגבי פרטים שלא נכנסו לתקריב. אופן הצילום שינה את התוצאה.
הניסוי נערך במקום אמיתי ולא במעבדה. משתתפים יצאו לסיור מודרך במוזיאון, והתבקשו לצלם חלק מן המוצגים ולהתבונן באחרים בלי מצלמה.
למחרת נבדקה הזכירה. את המוצגים שצולמו הם זכרו פחות טוב: פחות פרטים, פחות מיקומים, ולעיתים בקושי את עצם הנוכחות שלהם. ההסבר המוצע הוא האצלה, כלומר ברגע שהמצלמה שמרה, המוח מפסיק לטרוח.
ואז מגיע החלק שהופך את זה למעניין. בתנאי נוסף התבקשו המשתתפים לצלם תקריב של פרט מסוים במוצג, ולא את המוצג כולו. שם הפגיעה בזיכרון לא הופיעה כלל, ואף לא לגבי חלקים שלא נכנסו למסגרת.
המסקנה אינה על מצלמות אלא על קשב. צילום מהיר של מוצג שלם אינו דורש כמעט שום עיבוד, וזום על פרט דורש לבחון, לבחור ולמסגר, וזו בדיוק העבודה שמייצרת זיכרון. זהו סיור בתנאים מבוקרים, והוא אינו מוכיח שכל צילום פוגע, ומחקר המשך הראה שעיון בתמונות אחר כך דווקא עוזר.
wat. מי שצילם מוצג שלם במוזיאון זכר אותו פחות טוב. מי שהתקרב וצילם פרט אחד ממנו זכר אותו כרגיל.
wat wat
השאלה המעניינת היא איך אתם מתבוננים בזמן הצילום, ולא רק אם המצלמה פתוחה.
איך יודעים?
השוותה זיכרון לאחר צילום והתבוננות בשני מחקרים, ובדקה גם צילום של מוצג שלם לעומת התמקדות בפרט.
מה עדיין לא יודעים?
זהו סיור בתנאים מבוקרים. המחקר אינו מוכיח שכל צילום פוגע בזיכרון או שעיון מאוחר בתמונות אינו עוזר.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
למה אנחנו מחבבים דברים רק בגלל שראינו אותם קודם?זיכרון
למה קשה כל כך להגיד באיזה צבע כתובה המילה "כחול"?קשב
איך מילה אחת בשאלה שותלת זיכרון של משהו שלא קרה?זיכרון