האם יצור זעיר יכול להשתנות גנטית בתוך שנים ספורות?

חוקרים שינו טמפרטורה ולחות בחלקות שדה ועקבו אחר אוכלוסיות של תולעים קטנות החיות בקרקע. כשהשוו את החומר הגנטי בין 15 אוכלוסיות, נמצאו הבדלים בשכיחות גרסאות גנים שנקשרו לתנאי הניסוי. השינוי הופיע בפרק זמן קצר יחסית לאבולוציה שלמדנו לדמיין. אבל הוא אינו מוכיח שהתולעים כבר מותאמות לכל אקלים עתידי, או שכל אחד מן השינויים הגנטיים מועיל. ייתכן שגם תהליכים נוספים תרמו להבדלים בין האוכלוסיות.

כדי להבחין בין תגובה של יצור יחיד לשינוי באוכלוסייה, צריך להשוות חומר גנטי של אוכלוסיות שנחשפו לתנאים שונים לאורך דורות. בניסוי הזה התנאים שונו בשדה ולא רק במעבדה.

כ־12 אחוז מן הסמנים הגנטיים שנבדקו הראו קשר לתנאי החום והלחות. זו עדות לתגובה מהירה, אך אין ממנה תחזית פשוטה לגבי עתיד המין כולו תחת שינוי האקלים.

רוב מה שידוע על תגובות גנטיות לאקלים מגיע מהשוואות בין אוכלוסיות שחיות במקומות שונים, ושם תמיד אפשר לטעון שגורם אחר מבדיל ביניהן. ניסוי שדה משוכפל פותר זאת: אותו טיפול מופעל על כמה חלקות בשטח טבעי, ולכן אפשר לבדוק אם התגובה חוזרת.

השינוי שנמדד אינו מוטציה חדשה אלא היסט בשכיחות של גרסאות שכבר היו שם. קריאה של גנום מתועתק ב חמש עשרה אוכלוסיות מקומיות הראתה שחלק מן האתרים מסוג פולימורפיזם גנטי שינו שכיחות בהתאם לחום הקרקע וללחותה. זו אבולוציה בזמן קצר, והמסקנה המעשית היא שמודלים שמנבאים גורל של מינים צריכים לכלול גם את האפשרות הזאת ולא רק הגירה או הכחדה.