הניסויים המפורסמים על אדישות הקהל , והשאירו את הרושם שככל שיש יותר אנשים מסביב כך פוחת הסיכוי שמישהו יעזור. חוקרים ניגשו לזה אחרת: הם לקחו הקלטות מצלמות רחוב מאירועי אלימות אמיתיים. מה רואים שם?
סקרנות נחשבת. הנה התשובה.
בהקלטות ממצלמות רחוב מישהו נכנס בתשעה מכל עשרה אירועים, וריבוי נוכחים העלה את הסיכוי. ניסויי המעבדה השתמשו באירועים דו־משמעיים, וברחוב האלימות גלויה. הנתונים מגיעים משלוש ערים עם מצלמות צפופות.
ההקלטות נאספו משלוש ערים. בתשעה מכל עשרה אירועים לפחות אדם אחד נכנס. ריבוי נוכחים העלה את הסיכוי, לא הוריד אותו.
הניסויים המפורסמים על אדישות הקהל השאירו רושם ברור: ככל שיש יותר אנשים מסביב, כך פוחת הסיכוי שמישהו יעזור. הם נעשו במעבדה, עם אירועים מבוימים ודו־משמעיים בכוונה.
הגישה כאן הפוכה. חוקרים לקחו מאירועי אלימות אמיתיים בשלוש ערים וספרו מי התערב בפועל, לפי כללים שנקבעו מראש למה נחשב התערבות ומי נספר כנוכח.
בתשעה מכל עשרה אירועים לפחות אדם אחד נכנס. יותר מכך: ריבוי נוכחים העלה את הסיכוי להתערבות, ולא הוריד אותו.
ההסבר מסתדר עם ההבדל בין הסיטואציות. במעבדה אפשר להניח בסבירות שאין בעיה, וברחוב האלימות גלויה, וגם הסיכון להתערב גבוה, ואז נוכחות אחרים דווקא מרגיעה את החשש. האירועים תועדו בערים עם מצלמות רבות ולא בכל מקום, והמצלמה אינה מראה מה קרה לפני שהאירוע נכנס לפריים.
wat. בתשעה מכל עשרה אירועי אלימות שצולמו ברחוב, לפחות אדם אחד נכנס והתערב. ככל שהיו יותר אנשים סביב, כך עלה הסיכוי לכך.
wat wat
נלמד במשך עשורים כעובדה על טבע האדם. כשמדדו התנהגות אמיתית ברחוב, התמונה התהפכה.
איך יודעים?
הצוות קידד מאות אירועי אלימות שתועדו במצלמות רחוב בשלוש ערים, וספר בכל אירוע כמה עוברים ושבים נכחו במקום וכמה מהם התערבו בפועל.
מה עדיין לא יודעים?
האירועים תועדו בשלוש ערים שבהן יש , ולא בכל מקום. המצלמות גם אינן מראות מה קרה לפני שהאירוע נכנס לפריים.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
למה אנחנו כמעט אף פעם לא מתנגשים בהולכי רגל אחרים?התנהגות
למדו אתכם שבקהל אף אחד לא יעזור. מה מראות מצלמות האבטחה?קהל
מה עשרים דקות של משחק מחשב בחדר מיון עושות לזיכרון של תאונה?התערבות