המחקר המקורי על ״היד החמה״ שאל אם שחקן קולע יותר אחרי רצף הצלחות, והסיק שלא. המסקנה הזו נלמדה עשרות שנים. שנים אחר כך התברר שבסדרות קצרות של הזריקות מייצרת הטיה. מה קרה אחרי התיקון?
ההטיה היא כלפי מטה, גם כשכל זריקה אקראית לחלוטין. לאחר תיקון המתמטיקה, המסקנה התהפכה ונמצא אפקט חיובי. אינה קסם שמבטיח סל, אלא עלייה קטנה בלבד בהסתברות שהמדד הישן הסתיר.
במשך עשרות שנים היד החמה הוצגה כאשליה: אוהדים רואים רצף וממציאים מומנטום במקום שיש רק מקריות.
הביקורת החדשה לא התחילה מנתוני NBA נוספים, אלא מן החישוב. כשבוחרים זריקות רק אחרי רצף הצלחות בתוך סדרה קצרה, שנוצר אינו מאוזן.
הוכחה הראו שהמדד מצפה לשיעור נמוך מדי. כשמתקנים אותו ומנתחים מחדש את הניסוי הקלאסי, מופיעה תלות חיובית בין קליעות עוקבות.
האפקט קטן ואינו מבטל מקריות, עייפות או הגנה. החלק המפתיע הוא מתודולוגי: המסקנה המפורסמת נבעה בחלקה מן הדרך שבה נבחרו הנתונים לחישוב.
wat. היד החמה לא נעלמה: חישוב הרצפים הקלאסי היה מוטה כלפי מטה והסתיר עלייה קטנה בסיכויי הקליעה.
wat wat
הסיפור מראה שגם ניסוי מפורסם יכול להגיע למסקנה שגויה מפני שהמדד עצמו מוטה.
איך יודעים?
החוקרים הוכיחו מתמטית את הטיית בחירת הרצף, והחילו תיקון על נתוני המחקר הקלאסי.
מה עדיין לא יודעים?
גודל היד החמה , והגנה עשויה להקשות על מי שקלע; התיקון אינו הופך כל רצף ליכולת מיוחדת.
למדתם משהו?
מכאן ממשיכים
שחקן קלע שלוש פעמים ברצף. באמת כדאי למסור לו שוב?כדורסל
שלוש דלתות ופרס אחד: האם כדאי להחליף בחירה?הסתברות
איך אפשר להעריך את פאי בעזרת מחטים על רצפה?הסתברות